אידיאולוגיה, ז'אנר ואוטר על פי הסרט "קטיפה כחולה" (1986) סטיב ניל (Neale) סוקר במאמרו את התפתחות חקר הז'אנר מול גישת האוטר. מאמרים על ז'אנרים מסוימים בהוליווד החלו להתפרסם בשנות ה-40 וה-50, אולם רק בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 התבסס מחקר הז'אנר בארה"ב ובבריטניה, במקביל לביסוס לימוד הקולנוע כמקצוע אקדמי רשמי. רוב המחקרים עד אז התייחסו לסרטים ההוליוודיים בפטרונות או בביקורת, בגלל שיטות ההפקה והמסחריות, על היותם שמרניים מבחינה אידיאולוגית ואסתטית, או בגלל שהם נטו לערכים של בידור ופנטזיה במקום לריאליזם, אמנות או סגנונות אסתטיים רציניים (ניל, 10-11). בשנות ה-60 וה-70 דור חדש של מבקרים התחיל להתווכח עם הטענות האלו, והתפתחה תיאורית האוטר. לכאורה, אלו הן שתי גישות העומדות זו בניגוד לזו, כיוון שתיאורית הז'אנר מתמקדת בשיטת ההפקה ההוליוודית ואילו תיאורית האוטר מתמקדת בתרומתו של האמן היוצר לסרט האינדיווידואלי. האומנם?     ניתן לראות, לאורך ההיסטוריה של הקולנוע, סרטים הוליוודיים רבים שיוצריהם השפיעו במידה ניכרת על אופיים בתוך מסגרת הז'אנר עצמה ותוך שימוש במאפייני הז'אנר. אחד הסרטים הללו הוא "קטיפה כחולה", סרטו של הבמאי דיוויד לינץ' (Lynch), שמספר סיפור של תעלומת מתח, המתרחשת בעיירה קטנה בפרבר אמריקאי שקט לכאורה. נשאלת השאלה- האם סרט זה, המשלב מצד אחד שני ז'אנרים שונים בתוכו (ז'אנר העיירה הקטנה והפילם נואר) ומצד שני אינו חף מאמירות שלינץ' מבקש להעביר לצופיו, יכול להיחשב לסרט ז'אנר?