בחודש יולי
2 006, נחטפו בגבול הצפון על ידי ארגון החיזבאללה שני חיילי צה"ל, גלעד רגב ז"ל ואהוד גולדווסר ז"ל. בעקבות החטיפה יצאה ישראל למתקפה כוללת על החיזבאללה. הסיקור העיתונאי של מלחמת לבנון השנייה עמד למבחן ויש מן החושבים כי הוא כשל במשימתו ובתפקידו.
התקשורת, בעת מצבי חירום ומלחמה, נוטה רוב הזמן, להתגייס למען השלטון וללכת יד ביד עם החלטותיו, אולם, במלחמת לבנון השנייה נוכחנו לראות כי התקשורת הישראלית לא אחת ביקרה את השלטון ומהלכיו. בעבודה זו אבקש לבחון האם בימיה הראשונים של מלחמת לבנון, הימים שבהם התקשורת מגויסת ופטריוטית, ניתן למצוא רטוריקה של ביקורתיות בעיתונות הישראלית הכתובה ואנסה לסווגה על פי הרמות כפי שהוצגו במחקרם של נייגר, זנדברג ומאיירס (2008). בעבודה זו אסקור את התנהגות הזירה התקשורתית בעת מצבי חירום ומלחמה, אסקור את התקשורת הישראלית ותפקודה במלחמות ישראל, אסביר את המתחים העומדים בין התקשורת המגוייסת לביקורתית וכן, אחקור את ימיה הראשונים של מלחמת לבנון השנייה בכדי למצוא רטוריקה של ביקורתיות בעיתונים המובילים בארץ.