תקציר ב1991- החליטה ממשלת ישראל להעלות במבצע חסר תקדים את יהודי אתיופיה לארץ. המבצע נקרא "מבצע שלמה" ובמסגרתו עלו לארץ כ-14,700 יהודים. בעבודה מופיע הרקע ההיסטורי, על מנת להבין איך הגיעה הממשלה להחלטה על העלאת שארית יהודי אתיופיה ב"מבצע שלמה", כאשר מחד, אתאר את מהלך הדברים כפי שקרו באופן כרונולוגי, ומאידך – את הצעדים התכנוניים שבוצעו לפני, במהלך המבצע להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, ובעיקר – לאחריו… מועד הגשה: יולי 2000 תוכן העניינים
                                      עמוד מס' מבוא
3
סקירת המהלכים 7
המהלכים התכנוניים
1 3
עיקרי תכנית הקליטה
1 6
השוואה בין תכנית למציאות
1 8
אירועים מול תיאוריות
1 9
סוף דבר
2 1
סיכום
2 3
ביבליוגרפיה
2 4
מבוא
ב1991- החליטה ממשלת ישראל להעלות במבצע חסר תקדים את יהודי אתיופיה לארץ. המבצע נקרא "מבצע שלמה" ובמסגרתו עלו לארץ כ14,700- יהודים. להחלטה זו רקע היסטורי עשיר ומורכב.
רבים מהיסטוריונים מאמינים, שיהודי אתיופיה הם צאצאי היהודים שירדו מצריימה אחרי חורבן בית ראשון והקימו את הקהילה היהודית הגדולה במרכז הנילוס בדרום מצרים.
משערים, שקבוצה מקרב היהודים אלה המשיכה בנדודיה במעלה הנילוס עד שהגיעה לאגם טאנה, שהוא מוצאו של הנילוס הכחול בצפון אתיופיה. איזור אגם טאנה הוא גם איזור מושבם של "ביתא ישראל", שמה של יהדות אתיופיה.
אבל, בידי החוקרים אין אסמכתאות באשר למוצאם של יהודי אתיופיה. לכן רווחות בציבור דעות נוספות, החל בתיאוריה הרואה בהם צאצאיהם של שלמה המלך ומלכת שבא, שיצאו עם בנם של המלכים לאתיופיה, דרך הגישה הרואה ביהודי אתיופיה צאצאי שבטים שהתגיירו במהלך ההיסטוריה. גישה זו, האחרונה, אגב, נדחית לחלוטין על ידי "ביתא ישראל".
נראה שחידת מוצאם של יהודי אתיופיה תישאר לוטה בערפל. מכל מקום, לאורך ההיסטוריה, לא ראו "ביתא ישראל" את עצמם כבני המקום, אלא כזרים אשר גלו מארצם – ירושלים – ואשר בבוא היום ישובו לשם.
תפילות יהודי אתיופיה שזורות בגעגועים לירושלים ותחינות לה' שיסייע בידיהם לשוב אליה. אבל יהודי אתיופיה לא הסתפקו בתפילות בלבד. בשנת 1862 הכריז אבא מהרי, אחד מנזירי היהודים, על עצמו כמשיח שיוביל את העם לירושלים. אלפים נטשו את בתיהם ושדותיהם ונהרו אחריו. אך בדרכם הם סבלו מאסונות של רעב, מחלות ושטפונות, רבים מתו והאחרים חזרו לכפריהם.
שש שנים לאחר מכן הגיע לכפרי היהודים פרופסור יוסף הלוי מן הסורבון בפריז. הוא נשלח לכפרי היהודים מטעם "כל ישראל חברים", בתגובה לדיווח מפי מיסיונרים על הימצאות יהודים בהרי צפון-אתיופיה.
יהודים אלה האמינו שהם אחרוני היהודים בעולם, ולכן נדהמו ממראהו השונה של פרופסור הלוי. זמן רב נדרש לו עד שהשתכנעו כי הוא יהודי כמוהם. כך, לאחר ניתוק של מאות שנים, נוצר קשר בין קהילות ישראל בעולם לבין קהילת "ביתא ישראל".
במשך 40 שנה לא קרה דבר, עד שבשנת
1 904 ביקר באתיופיה דר' יעקב פייטלוביץ, תלמידו של פרופסור הלוי, ואז התהדק הקשר בין יהודי אתיופיה ליהודי העולם. מאז ביקורו ועד יום מותו פעל דר' פייטלוביץ לקירוב הגלויות. הוא התוודע לפעולה ההרסנית של המיסיון הנוצרי והבין, שרק באמצעות חינוך יהודי אפשר יהיה להציל את יהודי אתיופיה משמד מוחלט. פייטלוביץ היה יהודי שומר מצוות והביא לאתיופיה את ההלכה הרבנית, וביקש להנחיל אותה לעדה כולה.
פייטלוביץ לקח איתו לאירופה ולארץ ישראל צעירים יהודים, שהחלו להתחנך בבתי ספר יהודיים. במשך הזמן הקים בי"ס יהודי באדיס אבבה והביא את דבר מצוקתם של יהודי אתיופיה לידיעת היהודים בעולם כולו. כאשר הגיעה לכפרי היהודים באתיופיה הידיעה על הקמתה של מדינת ישראל, התחוללה בקרבם התרגשות רבה. אך האכזבה לא איחרה לבוא. יהודי אתיופיה לא הועלו ארצה כאחיהם מאירופה, מאסיה או מארצות אחרות באפריקה.
בעוד יהודי אתיופיה ממשיכים לקיים את מצוות התורה ונאבקים בפעילות המיסיונרית בקרבם, התקיימות בקרב המנהיגות הפוליטית והדתית בארץ דיונים בשאלת יהדותם. דיונים אלה נמשכו עד שביום ז' באדר תשל"ג, כתב הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף ("חוות דעת בנושא הפלאשים", 1973), לפיה "הפלאשים עם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש… לפי עניות דעתי, הפלאשים הם יהודים שחייבים להצילם ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם". בשנת 1975 הוחל עליהם חוק השבות ובכך נפתחה, לכאורה, הדרך לעליית "ביתא ישראל" ארצה. אבל באתיופיה התחוללה בינתיים הפיכה. הקיסר היילה סלאסי הופל, ובמקומו עלה מנגיסטו היילה מרים.
יהודי אתיופיה לא הורשו לצאת את המדינה. אמנם, לא היתה זו מדיניות שכוונה רק נגד היהודים, איש מתושבי המדינה לא הורשה לצאת. –