Railway Stations תאריך: 19.7.07
תולדות האדריכלות ד', מ 1750 עד  1900 תאריך:
19.7.2007
תאריך:
19.7.2007
  חלק א' מבוא: סקירה היסטורית, תחנת הרכבת הראשונה ועד שנו ה-20 של המאה ה-19  Marcel Proust (סופר ומבקר צרפתי) ראה בתחנות הרכבת כמכילות את התמצית של העיר, הם המראה של העיר משום שהמבניות והגודל שלהם מלמד על איפיונים רבים של החיים העירוניים והתמצית העירונית.
מאידך תחנות רכבת הם גם ביטוי לשאיפות וטרנדים אדריכליים ואומנותיים של התקופה.
לדוגמא, לקראת אמצע המאה ה-19, זמן שבו אדריכלות תחנות הרכבת מגבשת את צורתה, הוא גם זמן שבו היתה התקדמות טכנולוגית משמעותית, בפרט בשימוש בברזל ווזכוכית, דבר שגרם לאדריכלים רבים להשתמש בחומרים אלו, תוך כדי שימוש בטכניקות שונות,  ליצירת קירויים לתחנות הרכבת.
כאשר דנים בארכיטקטורה המוקדמת של תחנות הרכבת באנגליה וצרפת,  Alan Colquhoun (אדריכל וסופר אנגלי) טוען שתחנות הרכבת הם הביטוי החזק ביותר למהפכה התעשיתית אפילו יותר ממפעלים, שכן בזמן שהמפעלים הורחקו מהערים תחנות הרכבת הוקמו בלבם של ערים. בנוסף, התחנות  היו ביתם של מכונות מסוג אחר, לא אותם מכונות של ייצור המוני אלא מכשיר דינאמי לשימוש הציבור- התהליך הזה הביא את המכונה- הרכבת הישר אל תוך העיר ובו זמנית עוצבה בכדי לקבל מהעיר את הציבור- כלומר תחנות הרכבת היו מקום שבו המכונה והאדם נפגשו בצורה המונית.
מימיה הראשונים תחנת הרכבת היתה מורכבת משני חלקים המחוברים ביחד אך בדרך כלל חסרי פרופורציה אחד לשני, מצד אחד החלל התעשייתי – הסככה של הרכבות ומהצד השני- אולם הנוסעים אשר היה מעין פילטר בין המרקם העירוני לבין מסלולי הרכבות. הקוסמטיקה הקישוטית של האולם היתה צריכה להסתיר את הצד הטכנולוגי מכונתי של המסילות מאחוריו.
תחנת הרכבת הראשונה היתה Crown Street Station בליברפול אשר נבנתה בשנת 1829-30,  תחנה אשר קבעה את אמת המידה בתכנון תחנות רכבת.
התחנה היתה מורכבת שוב משני חלקים שונים אך מחוברים כאשר מעל למסילות הייתה קשת עץ גדולה, צורניות מבנה פשוטה-  מבנה מלבני פשוט בעל 2 קומות, אשר לא היה שונה בארכיטקטורה שלו מבניין דואר טיפוסי של אותה תקופה. המבנה עצמו, הוא גבול די ברור בין המסילות לבין העיר.
תחנת Euston בלונדון אשר תוכננה ע"י Philip Hardwock ו- Robert Stephenson  , היא דוגמא מובהקת לניסיון להסוות את הפן התעשייתי של התחנה ע"י שימוש בקישוטיות ופורטיקו גדול בסיגנון קלאסי המסמל את תפקיד התחנה כשער כניסה אל העיר. Alan Colquhoun טוען שהמאה ה- 19 כיסתה כל המצאה חדשה אשר עוררה פחד בקרב הציבור במסכה היסטורית מוכרת. מסכות אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהפנים של המאה ה-19.
בשלב מאוחר יותר, סככת הרכבות שינתה את חומריותה לקשתות בעלות קונסטרוקצית ברזל ומעטפת זכוכית. חומרים אלו איפשרו מפתחים וחללים גדולים יותר והשאירו את הנוסעים המומים לנוכח הדומיננטיות של המכונה על האדם. הטכנולוגיות האלו איפשרו אמנם מרחב גדול לתכנון אדריכלי מרשים אך גרמו לכך שתחנות הרכבת נראו יוצאות דופן במתחם העירוני הקיים.
ארכיטקטורת העץ והברזל הביאה איתה ארגון חדש של החללים. השימוש בחומרים אלו –