עבודת סמינר - רצון הילד (ומשקלו) בקביעת משמרתו

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2008
מספר מילים 11630
מספר מקורות 101

תקציר העבודה

סמינריון בדיני משפחה נושא: רצון הילד (ומשקלו) בקביעת משמרתו מגיש: ‏29.4.08
תוכן עניינים:
פתח דבר ..3
פרק א':
זכויות הילד – סקירה כללית –6
פרק ב': ההסדר המשפטי כיום לשיתוף הילד בקביעת משמרתו -12
פרק ג': רצון הילד ושיתופו בקביעת משמרתו 17
סיכום ביניים –22
פרק ד': טובת הילד- האם משרתת את הילד או שמא עולה כסוס פרא?–.24
פרק ה' : משפט זר ..28
פרק ז' :
יתרונות וחסרונות בשיתוף הילד בקביעת משמרתו –.34
פרק ח': סיכום ופתרונות לבעיית שיתוף הילד –…36
פתח דבר – "אין לך משימה שיפוטית קשה, לעיתים קורעת לב, מזו של קביעת גורלו של ילד קטן… אין מחלוקת בין שופטים שכאשר גורלו של ילד עומד להכרעה ביניהם – חייב השופט לשמש לו לפה ולערוך את דינו. כל בית דין הוא "אביהם של יתומים"… ילד שעומד לפני שופט, אין מרות הוריו עליו; והשופט נוטל מרות של אם ואב. והוא נאמן לדאוג לטובת הילד כמו שהורה אוהב…".
במאה העשרים התגברה ההכרה כי לילד דעות, אישיות, השקפה, ורצונות משלו, אולם, עדיין ניתן לראות דעות וגישות שונות ומגוונות ביחס להיותו "אדם קטן בלי דעות", אדם אשר אינו מסוגל להשיב לדילמות בחייו בשל אי בגרותו ו/או אי בשלותו להתמודד עימן.
במחקרי זה אבחן סוגיה זו, ואת שאלת השאלות:
האם רצוי (וראוי) ליתן משקל לרצון הילד (אם בכלל) העומד לפני בית המשפט הבא לקבוע את משמרתו (בהליכי גירושין, בעיקר)???
לשם כך, אבחן את מושגי היסוד "העוטפים" את הסוגיה נשוא מחקר זה, אבחן את היתרונות, החסרונות  ביחס לפסיקה והחקיקה הישראלית, האמנה הבין לאומית בדבר זכויות הילד (1989) , וההשלכות הפסיכולוגיות והנפשיות.  בעניין זה אודה לאישה שתרמה לי רבות למחקרי זה, הגב' רחל לופו, פסיכולוגית בכירה, המטפלת בילדים ובני נוער בכלל הגילאים, ובין היתר מכהנת כפסיכולוגית בבית הספר התיכון "עמית עמל" בראשון לציון.
לענייננו, ועל קצה המזלג, רצון הילד הינו חלק בלתי נפרד מהמגמה המתפתחת של מושג "זכויות הילד", אשר  נגזר למעשה מהזכות של כל אדם לכבוד האדם, הקבועה ומעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אבן היסוד במגמה המתפתחת כיום בדבר "זכויות הילד" הונחה לראשונה באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אשר העניקה מעמד רשמי לדוקטרינה של זכויות הילד (אחד מארבעת עקרונות העל באמנה) כעמוד האש ועמוד הענן אשר יוליכנו דרך; ולמעשה, מראשית המאה העשרים, דוקטרינת זכויות הילד, מתעצמת ותופסת קולות והדי תרועה בחברה המודרנית, ומשכך מקנה האמנה מעמד נורמטיבי לזכויות הילד, וכן נודעת לה חשיבות רבה אף אם בחלקה היא רק דקלרטיבית.
עקרון נוסף אשר זכה למעמד "על" במגמה המתפתחת כיום הוא עיקרון טובת הילד, אשר קיבל גושפנקא חוקית בישראל בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, ובס'
3 (א) לחוק שווי זכויות האישה, התשי"א -1951.
לדעת פרופ' שיפמן, מושג "טובת הילד" נושא עימו איזונים בין אינטרסים אשר יש לקחתם בחשבון כאשר ביהמ"ש שוקל את טובתו של הילד לנגד עיניו. בין היתר יש לשקול שיקולי כלכליות, שיקול הורים, חינוך, וזכויות רבות שאין להתעלם מהן! אמנת זכויות הילד, אושררה בישראל בשנת 1991, ולמעשה החלה תפנית בבית המשפט הישראלי אשר החל אט אט לאמצה, ונראה כיום כי בכל סוגיה בה מעורבים קטינים, זכויות הילד יעמדו כנר לרגליי בית המשפט, קרי, בית המשפט בוחן אף הוא את סוגיית זכויות הילד באספקלריית האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, אולם, גם בבית המשפט קיימות מחלוקות רבות ביחס לשיתוף הילד בתהליכים של קבלת החלטות מהותיות בעניינו.
תחת כנפי "זכויות הילד" חוסה זכות נוספת והיא הזכות לשיתוף קטינים בהחלטות הנוגעות בעניינם. זכות זו, גם היא, התעצמה והתפתחה כחלק מהתפתחות המגמה כיום בנושא "זכויות הילד", והועלתה לפרק היום בפסיקת בתי המשפט ואף בהליכי טרום חקיקה בדבר "רצון הילד". לעניין זה, יפים דבריה של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט בראשות כבוד השופטת סביונה רוט-לוי, כדלקמן:
            "זכותם של ילדים להשתתפות בהליכים ובהחלטות הנוגעים להם עוגנה כעיקרון המהווה את אחד מארבעת עקרונות העל באמנה.
עיקרון ההשתתפות מבטא בראש ובראשונה הכרה בכבוד הילד כאדם. העיקרון מהווה את הביטוי העמוק ביותר לשינוי בתפיסת הילד ובזכויותיו על-פי האמנה. העיקרון מבטא הכרה בהיותו של הילד אדם עצמאי נושא זכויות. אדם נפרד – בעל ישות, קיום דעות משל עצמו, בזכות עצמו. הוא מבטא מעבר מראיית הילד כפסיבי לראייתו כאקטיבי ומבטא גם הכרה בייחודיות ובשוני של כל ילד וילד בהתאם לרקעו, למאפייניו ולתכונותיו הייחודיים".
לדידי, אין חולק על דבריה של הוועדה, אולם יש להטיל זרקורים גם על הפן השני של זכויות הילד.
האם שיתוף הילד בקביעת משמרתו משרת את טובת הקטין? האם הקטין בר דעת מספיק בכדי להשיב על שאלות בית המשפט בכנות ולא כדי לחץ או חשש מהוריו? האם על השופט להתעלם מרצון הילד? שאלות אלה ואחרות, מתארות למעשה את הקושי בו נתקל בית המשפט בהקשר שיתוף הילד בקביעת משמרתו.
יש שיטענו כי השלכותיו המלאות של מושג זכויות הילד, טרם גובשו וחולטו, כי גדרי הזכויות טרם שורטטו, וכי קיימים חילוקי דעות בדבר המשקל שיש ליחסן. התפיסה עדיין לא התגבשה לכלל תורת משפט כללית ושיטתית, והשאלות שנותרו פתוחות אינן מעטות. אנו נמצאים אך בתחילת הדרך. עם זאת, הספרות המשפטית הרבה בתחום זה בעשורים האחרונים מונעת התעלמות מעצם הצעידה לכלל הכרה במושג זכויות הילד ומפיתוחו המשפטי של הנושא. אביא מדברי פרופ' שיפמן, אשר מגדיר את מושג זכויות הילד ואת קירבתו למושג טובת הילד, כדלהלן:
"…בשנים האחרונות החלו לצוץ רעיונות הקוראים להכרה 'בזכויות הילד', אם כי רעיונות אלה טרם זכו להתגבש לדוקטרינה חד-משמעית. המושג זכויות הילד מבקש להדגיש את חשיבות שמירת האינטרסים של הילד בכל החלטה לגבי עתידו. במובן זה המושג זכויות הילד מופיע, אפוא, כשם נרדף לטובת הילד, וחידושו בצורך לפרט ולהגדיר במפורש את האינטרסים הראויים להגנה…" מחקרי זה, בוחן מנקודות מבט שונות, את זכויותיו של הקטין להביע את דעתו בהחלטות לגבי עצמו, משקלן, והאם גישת המשפט הישראלי ביחס לנושא, שקלה את כלל השיקולים בהחלטותיה ופסיקותיה בעניין.
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית