א.מבוא
כידוע, למדינה הריבונית אין אחריות פלילית במשפט הבינלאומי, שהרי בלתי ניתן לשים מדינה בבית סוהר. מהסיבה הנ"ל, כבר למעלה מחמישים שנה, ובעיקר בעשר השנים האחרונות, פרץ לתודעה התחום של המשפט הבינלאומי הפלילי, שגישתו מתבססת על הרתעת אנשים מאותה מדינה אשר מבצעים את העבירות. למשפט הבינלאומי בהקשר הזה יש רקע ארוך בעבירות הפיראטיות. המודל הראשון העתיק היה "מודל הפיראטיות": פיראט הינו מי שפועל כנגד השיט בים הפתוח, כאשר הוא מפריע לשיט החופשי, דבר הנחשב בעיקרו לפגיעה באינטרס של כלל הקהילה הבינלאומית, ולכן על מדינה יכולה לשפוט אותו. זאת מאחר והים הפתוח לא שייך לאף מדינה, ולכן קיימת סמכות לשפוט את הפיראט בכל מדינה ומדינה. המודל הזה קם לתחייה לאחר מלחמת העולם השנייה בצורה של פשעי המלחמה, ומאוחר יותר התפתח לעוד מספר פשעים, שנדון בהם בהמשך, כגון פשעים נגד האנושות, השמדת עם, עינויים וכן ווריאציות מסוימות של טרור.
קיימות שתי התפתחויות מקבילות- התפתחות עיקרון סמכות השיפוט האוניברסלית (שהוא כאמור נטול הזיקה), לפיו ישנן עבירות מסויימות שכל מדינה יכולה לשפוט בגינן. הסמכות האוניברסאלית כאמור נולדה והתבססה על מודל הפיראטיות מחד, אך מאידך נסמכה הן על משפטי נירנברג שהיוו לכאורה טריבונאל בינלאומי.משפטי נירנברג לקחו את העקרונות של דיני המלחמה וקבעו אחריות אישית פלילית בגין הפרת דיני המלחמה. הללו הוסיפו אחריות על הפרת דיני המלחמה לא רק על המדינות, אלא גם על האינדיבידאולים, כולל השתת אחריות פלילית. משפטי נירנברג גם יצרו את הקטגוריה של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. למעשה, משפטי נירנברג הם הם ההתפתחות המשפטית הבינלאומית העיקרית אשר אומרת שיש עבירות פליליות אשר בגינן יש לשפוט אינדיבידואלים.
בשנות התשעים מוקמים בתי הדין האד-הוק ביוגוסלביה וברואנדה. ומאוחר יותר הוקם בית הדין הקבוע, ה-ICC, טריבונל בינלאומי, שבו אדון בעבודה שלהלן.
בפרט, בעבודה זו אדון בסמכותה של אנגליה להעמיד לדין קצין צבא ישראלי בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה בשטחים הכבושים ע"י ישראל ובסמכותו של בית הדין הפלילי לנהוג כך . ראשית, אבחן את הרקע ההיסטורי שהצמיח הענקת סמכות זו גם לאנגליה וגם לבית הדין הבינלאומי הפלילי, בהמשך אבחן את האינטרסים המתחרים שהסוגיה מעלה, כאשר בסופו של עניין אנסה לסכם את העמדה החוקית והאישית לגבי הסמכות להעמיד קצין צבא ישראלי לדין על פשעי מלחמה.