בחקירתו אחר תורות מוסר שונות לאורך היסטוריה מבחין ניטשה בין שתי שיטות מרכזיות דומיננטיות לאורך ההיסטוריה , מוסר האדונים ומוסר העבדים. האדונים והעבדים נבדלים זה מזה מבחינה פסיכולוגית,פוליטית וסוציולוגית . כמו כן גם תפיסת החיים שלהם והשקפת עולמם כלפי האדם והעולם שונה מהבסיס ;על פי ניטשה, תפיסת החיים והשקפת העולם היא זו האחראית על כינון ועיצוב  תורת מוסר וקביעת ערכים כמו טוב ורע. בעבודה זו אבקש לפרט את שיטות המוסר השונות, לבין את בסיסן על פי תפיסת האדם השונה.
    ההבחנה הראשונה אותה ניטשה מבצע בין האדונים והעבדים מיוחסת למעמדם הפוליטי ומיקומם בסולם החברתי. האדונים על פי רוב , הם העשירים , השליטים בעלי הכוח והעוצמה, כפועל יוצא העבדים הם הנשלטים, העניים חסרי הכוח והעוצמה, הם המוני העם.
ניטשה לא מסתפק במעמד פוליטי כחתך בין הקבוצות אלא מרחיב ואומר שההבחנה קשורה גם בתכונות אופי. לשם הבהרת עמדתו מביא ניטשה כדוגמה את הכוהנים בימי בית שני כשייכים למעמד העבדים על אף מעמדם הפוליטי הרם מאחר ובתפיסתם והשקפת עולמם הם עבדים. הגורם המכריע לשיוך האדם לקבוצה אם כן, הוא  המאפיין הפסיכולוגי.     על פי ניטשה, העבד מאופיין בתכונה פסיכולוגית של הסתכלות החוצה מעבר לעצמו ולחייו ועל כן כל תורת המוסר שלו מושתתת על הסתכלות חיצונית מעבר לעצמו על העולם. העבד הוא חסר ביטחון צריך תמיד –