הפקולטה לאמנויות התכנית הרב תחומית באמנויות עיצוב עולמן הפנימי של נשים בקולנוע תשס"ז, סמסטר ב' בחינת בית שנה ג', תואר ראשון התכנית הרב תחומית באמנויות.                                                      
2 5.7.2007
מבוא
אחד הנושאים המרתקים בקולנוע הוא בחינת האופן בו מיוצג עולמן הפנימי של דמויות. סוגיה שיש קושי בהצגתה, מאחר והצילום הינו מדיום חיצוני המציג תמונה וקול של דברים קונקרטיים. נשאלת השאלה כיצד ניתן להחצין את העולם הפנימי הכולל מחשבות, מצבי רוח, תשוקות, רגשות, שאינם קונקרטים.  לשם כך נשתמש בטכניקה על פיה, בכל סרט מהסרטים שנבחן, ישנה מציאות מעגנת – שהינה העולם המציאותי של הדמות לעומת העולם המנטאלי שלה. העולם המציאותי מוצג כשונה מהעולם המנטאלי של הדמות בתחביר הקולנועי באמצעות אמצעים שונים כמו מוזיקה, צילום, קול ועוד). תפקידה העיקרי של המציאות המעגנת הוא במתן אוריינטציה כללית (שקיעת הדמות בעולם המנטאלי ונקודת החזרה לעולם המציאותי). לדמות אפשרות כניסה ויציאה מן העולם המנטאלי באמצעות טריגר שהינו הגורם להתרחשות התמונות המנטאליות של הדמות. ישנם שני סוגי טריגרים המעוררים את המצב המנטלי של הדמות:
הטריגר העמוק, הנובע ממצבה המנטלי של הדמות וכך יש התוודעות למה שמציק לה; וטריגר מיידי, כשמו הינו גירוי מיידי במציאות המעגנת המוביל להופעת מצב מנטלי.
שאלה מס' 1 – הירושימה אהובתי / אלן רנה  סיפור המסגרת של הסרט מציג דמות של שחקנית צרפתיה נטולת שם המגיעה להירושימה במסגרת הפקת סרט על האסון שהתרחש בה בימי מלחמת העולם השנייה. הסרט מציג את סיפור אהבתה לארכיטקט יפני. אולם הוא עוסק בעיקר בעולמה הפנימי הגדוש במצוקות מן העבר ובדרך התמודדותה עם עולם זה. השיטה המרכזית שבה נעשה שימוש על מנת להציג את זרם התודעה של הדמות היא שיטת הבזק המחשבה. זוהי שיטה שבה רוב זמן המסך הוא בהצגת ההתרחשות החיצונית ומיעוטו מייצג הבזקים מנטאליים תמוניים (ללא צליל) של הדמות בעוד פס הקול של החוץ נשמע ברקע וכך יש נוכחות קולית של החוץ בעולם המנטאלי. חלק מהשיטה היא חידתיות ההבזקים, שמתפענחים במהלך הצפייה. העולם הפנימי של הדמות מוצג ללא סדר כרונולוגי, וקשור לתהליך הפסיכולוגי שעובר עליה. כלומר, התמונות המנטאליות לא מעוגנות על ידי המספר – כל – יודע אלא הן צצות מתוך העולם הפנימי שלה. וכך אנו עדים לגילוי הדרגתי של זרם תודעה ועיצוב תהליך התמודדות עם זכרונות מודחקים. בסרט ישנה הקפדה מוחלטת בהבחנה בין העולם הפנימי לבין המציאות המעגנת.
היחידה המנטאלית הראשונה מכילה שתי יחידות משנה היא פותחת בסצנה ארוטית בין גבר לאישה. מתוך הסצנה צומחת תמונה מנטאלית –  ייצוג של מחשבות שעומדות בראשה של האישה. אנחנו שומעים את קולה הפנימי של האישה נשמע אומר שהיא "ראתה הכל בהירושימה", וקולו של הגבר משיב שהיא לא ראתה דבר. תדירות ההצהרות מייצגת את תחושת האשמה שלה כאישה מערבית בפני המאהב היפני שלה. בדיעבד מתחור כי הדיאלוג כולו הוא דיאלוג פנימי שלה. תוך כדי הסצנה הארוטית והדיאלוג מופיעות תמונות מנטאליות מתוך אסון הירושימה. שני המאפיינים (הקול והתמונות) נמצאים בתמונה המנטאלית שהיא חווה תוך כדי סצנה ארוטית. בהמשך נגלה שעוצמת החוויה שלה קשורה לא רק לזוועות של הירושימה אלא גם לסיפור אהבה פרטי שלה עם חייל גרמני. הגבר היפני מזכיר לה …
העבודה ללא מקורות