תוכן העניינים:
      מבוא                                                                                                                   
1                                                       א. הלם קרב- קריטריונים לאבחנה והדינאמיקה של ההפרעה                          3-2
      ב. התפתחות התסמונת הפוסט-טראומטית על-פי הגישה הפסיכואנליטית         5-4
      ג. אסטרטגיה: טיפול קוגניטיבי- התנהגותי                                                         7-6
            סיכום                                                                                                                   8
          רשימת מקורות                                                                                                       10-9
      מבוא:
מקור המילה 'טראומה' הוא בשפה היוונית ומשמעותה פצע או חבלה, כשהדגש הוא על פעולה חודרנית בלתי רצויה לגוף. במציאות הביטחונית- חברתית במדינתנו בשנים האחרונות יש חשיפה רבה לאירועים קשים וטראומתיים החל ממלחמות, פיגועים ועד לאירועים אישיים לכל אדם (נוי, 2000).
החשיפה ללחצים מעיקים באירועים טראומטיים בזמן מלחמה מזוהה כגורם פתוגני, יוצר תחלואה, וכגורם המחריף ליקויים סומאטיים ונפשיים קיימים. ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעקבות ההשתתפות במלחמה היא 'תגובת קרב', המוכרת גם בכינוי 'הלם קרב'. הסובל מתגובת קרב אינו מסוגל לבצע את המשימות המוטלות עליו, והוא פועל בדרך המסכנת אותו ואת הלוחמים סביבו. ככלל מאופיינת תגובת הקרב בתחושת חוסר אונים ואובדן שליטה. עם שוך הקרב עשויות השפעות תגובת הקרב לחלוף כלא היו, אך לעיתים הן נמשכות ואף מחריפות. הפרעות נמשכות אלו מכונות תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD- Post Traumatic Stress Disorder) ( בלייך וסולומון, 2002).