מבוא
הלידה אמורה להיות אירוע ייחודי ואישי ליולדת, ובכל זאת, ברובו של העולם המערבי המודל המדיציני מציג גישה אחידה ללידה וליולדת: רוב היולדות מחוברות למוניטור ולעירוי, מעודדים אותן להשתמש במשככי כאבים, חלקן הגדול יעבור חתך חיץ ותוך פרק זמן קצר היולדת מופרדת מהתינוק. חלק לא מבוטל תקבלנה גם מזרזים, לזירוז הלידה ותלדנה בתנוחה אחידה, בשכיבה על הגב. רוב המשתתפים בלידה, כולל הצוות הרפואי, רואים בנהלים אלה הכרח רפואי. אבל מה אנחנו יודעות על לידה? אנחנו יודעות שזה כואב, ובדרך כלל ארוך, ושזה מתרחש על מיטה גבוהה, בין סדינים לבנים, בחדר כמעט סטרילי בבית חולים. רובנו נולדנו לאימהות שילדו בבתי חולים, אבל חלק גדול מהסבתות שלנו ילדו בבית. לאורך ההיסטוריה השפיעו התפתחויות חברתיות, מדעיות, פוליטיות וכלכליות על האופן שבו נשים יולדות. בבסיס נותרה הלידה אותו אירוע מדהים ויומיומי, קסום ופשוט, לא יאומן וטבעי. בתוך כמה רגעים או כמה שעות ומתוך הגוף שלנו נולד תינוק. מן התיעוד ומן ההיכרות שלנו עם עצמנו אנו לומדות כי בכל תקופה נשים נוטות להאמין כי הדרך שבה מקובל ללדת בעולמן היא הדרך ואין שנייה לה. אבל נשים ילדו לפני האפידורל, לפני האולטרא סאונד, לפני בתי החולים, לפני הרופאים. נשים ילדו מאז ומעולם. ציורים ופסלים מתרבויות עתיקות, ממצרים העתיקה, מפרו בתקופת האינקה, משבטים אפריקניים ועוד, מלמדים כי נשים נהגו ללדת כשהן עומדות או כורעות, מוקפות נשים שתומכות ומסייעות להן להתמודד עם הכאב. עדויות אלה ואחרות מלמדות כי הלידה היתה אירוע נשי מובהק שבו נטלו חלק נשים הקרובות ליולדת. בעת הלידה ליוותה את היולדת המיילדת, שסייעה לה, הנחתה אותה ותמכה בה. לעתים שימשה כמיילדת אמה של היולדת או אחת הנשים המבוגרות והמנוסות. הקהילה הכירה במיילדות, שהיו בדרך כלל נשים מבוגרות שילדו בעצמן, ואת סודות המקצוע למדו מניסיונן. תור המיילדות עברה מדור לדור, המיילדות למדו זו מניסיונה של זו והעבירו את הידע הלאה, לדור הבא. גברים – רופאים או מטפלים, לא הורשו להתקרב ליולדת, ואפילו אבי התינוק לא היה רשאי להתקרב אל היולדת עד לסיומה של הלידה. לעיתים היו מטילים על האב מטלות שונות, היו מבקשים ממנו להרתיח מים או להביא עצים להסקה, אבל לא ניתנה לו האפשרות להתקרב אל ה"סוד", שעד לתקופת הרנסנס היה נחלתן של הנשים לבדן.
כיום תנוחת הלידה הפסיבית הנהוגה ברוב בתי החולים, היא כאשר היולדת שכובה על גבה, כשרגליה מורמות, והיא חסרת אונים כחיפושית שהוטלה על גבה. מקורו של רעיון הלידה בשכיבה הוא כפי הנראה במאה השמונה עשרה. המלכה ויקטוריה הורדמה בשעה שילדה, בפסיביות מוחלטת, והושכבה על גבה כשרגליה מורמות. תנוחה זו אכן היתה הנוחה ביותר לרופאה של המלכה, והמוני העם, שרצו לחקות את סגנון בית המלוכה, אימצו את השיטה. בזכות היותה נוחה ביותר כאמור גם לצוות הרפואי, צברה התנוחה הפסיבית פופולאריות אדירה. השליטה בתהליך הלידה עברה מידי היולדת לצוות הרפואי, ותפקידה החשוב של המיילדת – לעזור ליולדת לצלוח את תהליך הלידה – התגמד. האחריות על התהליך עברה לידי הרופא, השש להעמיד לרשות היולדת את שירותיו כמומחה – שימוש באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר של הרפואה האינטנסיבית.
בעבודה זו בחרתי לבחון תיאורי לידות בתרבויות ובתקופות שונות בכלל ובעולם המערבי בפרט.
ברצוני לבחון בעבודתי את הנושאים הבאים: כיצד הוצגה הלידה בתרבויות פרה-היסטוריות ועתיקות, מה תרמה הנצרות לסטריאוטיפ של הלידה, במה נבדלות תיאורי הלידה בין הנצרות ליהדות, כיצד התייחסו זרמי המודרניזם לדמות האישה היולדת  וכיצד התייחסו אמניות במאה ה- 20 לדמות האישה היולדת.
תוכן העניינים
מבוא
3
פרק א' – לידה בעולם העתיק.
5
פרק ב' – הלידה מן המאה החמישית ועד למאה החמש עשרה.
1 3
פרק ג' – הלידה מן המאה השש עשרה ועד המאה התשע עשרה.
20 פרק ד – הלידה מן המאה העשרים ועד למאה העשרים ואחת.
27
סיכום
3 8
רשימת הלוחות
4 0 ביבליוגרפיה
4 5