משפט מנהלי סיכום החומר מחברת מבחן מבוא
רקע – מקור המשפט המנהלי במשפט האנגלי בהלכותיו ובעקרונותיו למרות סימן 46 שהיה קיים עד 1980, חדל בימ"ש העליון, בשבתו כבג"צ, מאימוץ הלכות אנגליות, ופיתח את המשפט המנהלי המקומי ע"ב עקרונות שאימץ מאנגליה ועקרונות חדשים שפותחו עם  השנים (עקרונות אנגליים, כגון : כפיפות הרשות לעיקרון המנהל;  מושג הסמכות;  צדק טבעי וכיו"ב).
ענף משפטי זה נעדר מערכת חוקים רשמית, למעט בעניינים ספציפיים (כגון : מכרזים), ולכן מהווה הפסיקה המקור העיקרי. זוהי בפועל, יצירה עצמאית של בימ"ש העליון בשבתו כבג"צ של משפט נוהג – משפט מקובל. מקור נוסף הנו הנחיות פנימיות מנהליות המופיעות ע"ג חוזרים המופצים בשם הרשות. מהות –  המשפט המנהלי הוא חלק מהמשפט הציבורי, שענייננו מערכת יחסי גומלין – קבוצת כללים המסדירה את יחסי המנהל והפרט.  מטרותיו – מחד, מתן סמכויות וכוחות לרשות ע"מ שזו תוכל לבצע את הפעולות אותן היא נדרשת לבצע, ומאידך הגבלת הקף הכוח והסמכויות ע"מ שלא ייווצר מצב בו יש שימוש מוטעה בכוח תוך פגיעה בפרטים.  ע"כ נורמות המשפט המנהלי מצויות במדרג נורמטיבי גבוה מאלו של המשפט הפרטי ומחמירות יותר. המשפט המנהלי המהווה קונקרטיזציה של המשפט החוקתי, מגדיר את ה"מותר ואסור" בתחום פעולתן של הרשויות מההיבטים הבאים :
1 .       סמכות – האם רשאית הרשות לבצע פעולה מסוימת ?ה
2 .       הליך – מה הפרוצדורה הנדרשת לביצוע פעולת הרשות ?
3.       פעולות בתחום השלטוני והפרטי.
4.       ביקורת על פעולת הרשות המנהלית -(בג"צ, מבקר המדינה, בי"ד מנהליים וכדו').
5.       התרופות והסעד במקרה של פגם בפעולת הרשות.
הבסיס הסטטוטורי – סימן 43  + סימן 46
לדבה"מ Ü  ס' 7 לחוק בימ"ש, תשי"ז – 1957   Ü ס' 15 לח"י השפיטה – מהווה הבסיס הסטטוטורי לסמכות בג"צ לבחון את פעולתם של הרשויות.
מי כפוף למשפט המנהלי – רשויות המנהל (למעט בימ"ש והכנסת כרשות מחוקקת), לרבות הממשלה, משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, תאגידים סטטוטוריים, גופים פרטיים בעלי אופי ציבורי (באופן חלקי) וכל מי שמפעיל סמכות עפ"י דין. מהי רשות מנהלית ? זוהי רשות המפעילה סמכויות עפ"י דין. עיגון נורמטיבי – מס' החוקים אשר עוסקים באופן ישיר בענף משפטי זה הנם ספורים ולרוב הם מיישבים לעניין ספציפי:
פק' הפרשנות.
חוק הפרשנות.
ח"י : הממשלה.
חוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958.
חוק בי"ד המנהליים, תשנ"ב – 1992.
חוק חובת המכרזים.
סמכויות המנהל הציבורי – המנהל הציבורי מחזיק במגוון רחב של סמכויות – ביצוע – הוצאה לפועל של מדיניות הרשות המבצעת, פעולות רישוי וכיו"ב.
שפיטה – בי"ד מנהליים, ועדות ערר וכיו"ב.
חקיקה – תקנות, חקיקת משנה (מקום בו החקיקה הראשית היא כללית).
הסמכות המנהלית עקרון חוקיות המנהל הרשות המנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין (במפורש או מכללא) ובמסגרתן מה שלא הותר בחוק – אסור ! עקרון החוקיות הוא אחד מהיבטיו של שלטון החוק, שמשמעו כי השלטון אינו מעל לחוק או מחוץ לחוק, אלא כפוף לחוק ומחויב לפעול על פיו.   על כל פעולה מנהלית נדרש כי ניתן יהיה להצביע על מקור סמכות הקבוע בחוק או מכוח החוק.
בהעדר דין מסמיך משוללת פעולת הרשות סמכות ואין לה תוקף. יצירת החוקים מסורה לגוף המחוקק ואילו המנהל נדרש לבצע את הנורמות המוחקות ע"י המחוקק, ולכן כל מעשה מנהלי יהא תקף רק אם ניתן להצביע על מקור תקפותו בדמות חוק פורמלי. כל החלטה או מעשה מנהלי טעונים עיגון בנורמה שהוחקה ע"י הכנסת או מכוחה, ופעולה שאין לה מקור בנורמה כזו, היא פעולה בחוסר סמכות –  Ultra Virus,  ולכן היא בטלה מעיקרה. נטל ההוכחה – –