שיפוט אסתטי של אומנות ומות האומנות על פי הגל אפריל
2 008
שיפוט אסתטי של אומנות קיימות גישות רבות לניתוח החוויה האסתטית והערך האומנותי של יצירות. כך לדוגמא, ניסיון לסינתזה בין האסתטיקה האנליטית לבין הגישות הפורמליסטיות והאמוטיביות ניתן למצוא אצל מונרו בירדסלי  (Monroe C. Beardsly).
היצירה עבור בירדסלי היא אובייקט הניתן לבדיקה, תיאור וניתוח אמפיריים. על אובייקט זה,"האובייקט האמנותי", ניתן להחיל את גישת המחקר הפנומנולוגי ובאמצעותה להגדיר את הזיקה בין הסובייקט ובין האובייקט במונחים של התנסות חווייתית.
את מערך הזיקות והיחסים האלה ביקש בירדסלי לתאר באופן סדור ושיטתי באמצעות משתנים ברי השוואה כמו מיקוד, אינטנסיביות, קוהרנטיות, מורכבות וייחודיות (אקסקלוסיביות ביחס לעולם העובדות הפרקטי). בירדסלי מתייחס ל"אומנות" אך כפי שהסביר דה דוב (Thierry de Duve), המושג אומנות הוא תחליף מודרני למושגי ה"יפה" וה"אסתטי".
בהשוואה לסינתזה זאת של בירדסלי, גרינברג (Clement Greenberg) המייצג את הפורמליסטיות ומנהיג הקבוצה שנקראה על שמו Greenbergian Formalists הינו ניגוד מוחלט לדרכו, תפיסתו ועבודותיו של דושן (Marcel Duchamp). דושן ,כחלק מזרם הדאדא קרא תגר על הפולחן האסתטי של האומנות בכך שלקח חפצים יומיומיים מוכנים         (ready made) , ניתק אותם ממשמעותם הפרקטית ונתן להם משמעות אומנותית.
גרינברג טוען בזכות קיומם של סטנדרטים של איכות באומנות (standards of quality in art) של פיהם מבקרי אומנות (כמותו) יכולים לשפוט ולהעריך יצירות אומנות באופן אובייקטיבי. לטענת גרינברג החוויה האסתטית היא ההופכת יצירה ל"אומנות" וחוויה זאת קשורה בקשר הדוק עם שיפוט היצירה, שיפוט שהוא בלתי נמנע ו"אוטומטי" בנפשו של החווה. בתפיסה זאת מאחד גרינברג את המושגים "אסתטי" ו"אומנות" – מושגים שדה דוב מפריד ביניהם.
ביקורתו של גרינברג על דושן היא כי ניסיונו של דושן להציג חפצים יומיומיים מוכנים (ready made) אינו יוצר חוויה אסתטית. על פי גרינברג, חלק בלתי נפרד מאומנות ומחוויה אסתטית הוא אלמנט ההפתעה אשר אינו קיים כאשר מוצגים לצופה חפצים אותם הוא רגיל לראות.
מענה אפשרי של דושן לטענה זאת היא כי עצם ההתרסה כנגד השיפוט הקלאסי של האסתטיקה היא הפתעה…
–