מבוא
כבר מקריאה ראשונה של יצירותיו של ש"י עגנון ניתן לחוש בהומור שנח על הטקסט ומלווה אותו לאורכו ולרוחבו. לא מדובר בטקסט "מצחיק" או היתולי כפי שניתן למצוא ביצירותיהם של שלום עליכם או מנדלי מוכר ספרים או, להבדיל, אצל אפרים קישון. אצל עגנון גם בסיפורים שאינם מסתיימים בכי טוב ואשר מתארים טרגדיות אנושיות, מציץ מכל עבר הומור דק. במהלך הקריאה  מתקבל הרושם שמלבד עניינים שברומו של עולם בהם עוסקת היצירה, ניכר במחבר שהוא נהנה לכתוב ולהשתעשע עם המילים, צירופי האותיות והסיפורים הנובעים ממנו בשפע כה גדול. לא אחת אף נשמעו טרוניות מצד מבקרים על גודש משחקי המילים, שעשועי הלשון והשנינה שלעתים שהפכו לעיקר ביצירה העגנונית.
בקריאה שנייה ושלישית מתחילה התמונה להתבהר ומסתבר שלהומור העגנוני פנים רבות ואופני ביטוי רבים ומגוונים. לעתים לובש ההומור פנים של אירוניה דקה, לעתים פרודיה, סאטירה ואף גרוטסקה.  בכל אחת מהיצירות ניתן להבחין במינונים ובדגשים שונים, בהתאם לעמדת המחבר אך אלמנטים קומיים מסוימים משותפים לכולן. במרוצת השנים עמדו חוקרי עגנון על ההומור ביצירתו והתייחסו לכך במחקריהם, הגם שעל מקומו של ההומור ותפקידו ביצירה הדעות חלוקות.
בעבודה זו ננסה לבחון את קשת המטענים הקומיים ברומן "הכנסת כלה"  וכן נעמוד על תפקידה ומקומה של האירוניה ביצירה. בטרם ניגש לתיאור המטענים הקומיים נבקש להגדיר מספר הגדרות יסוד לגבי המונחים בהם נשתמש במהלך העבודה, והמתייחסים לסוגים שונים של מטענים קומיים כגון אירוניה, סטירה, פרודיה, גרוטסקה, בורלסקה ועוד. את קשת המטענים הקומיים ביצירה ניתן לחלק להיבטים ואמצעים ספרותיים שונים. ראוי לציין בהקשר זה כי מדובר בעבודת סיווג שתכליתה מחקרי בלבד וכי למעשה כל האמצעים משולבים זה בזה ולא ניתן להפרידם אלא באופן מלאכותי. בעבודה זו אבקש לטעון כי למטענים הקומיים ב"הכנסת כלה" תפקיד ביקורתי על יהדות אשכנז היראית. הביקורת מתייחסת למצבה החברתי של הקהילה, הפערים בין עשירים לעניים, וכן למצבה הרוחני, חיי אמונה ודת שאינם עולים בקנה אחד ולעתים אף הפוכים למעשים, לפעולות ולמחשבות מכוחן פועלות הדמויות. תפקיד נוסף שיש למטענים הקומיים, ואשר גם עליו נתעכב בעבודה זו,  קשור ביחסו של המחבר ליצירה, לבדיון ולסיפורת. נציג כיצד ההומור, האירוניה והפרודיה משרתים את עגנון בהצגת ה"אני מאמין" שלו בכל הקשור ליצירה ולספרות.
ולבסוף, כפי שכבר ציינו קודם לכן, ייתכן והסופר מבקש להשתעשע לשם שעשוע, להתבדח על חשבון עצמו  תוך קריצה לעבר הקורא לבל ייקח ברצינות רבה מדי את הנאמר, ואף לכך נמציא סימוכין בטקסט.
העבודה נשענת במידה רבה על מחקריה של אסתר פוקס כפי שבאים לידי ביטוי בשני ספרים שראו אור "אמנות ההיתממות: על האירוניה של ש"י עגנון" וכן "שחוק סמוי: היבטים קומיים ביצירה העגנונית". שני ספרים אלה הם היחידים שעוסקים באופן ספציפי בהיבט הקומי ביצירת עגנון, ומסקנותיה של החוקרת מרחיקות לכת  ומתנגדות לפרשנות יראית-נאיבית של יצירת עגנון  ולפרשנות אלגורית מבית מדרשו של משולם טוכנר. על פי פוקס, שתי הגישות הללו מתעלמות מסימנים ברורים ומובהקים לכך שלא הכל ביצירת עגנון הוא כפי שנראה, או יותר נכון, שום דבר אינו כפי שהוא נראה, וכי מתחת לאדרת היראית-תורנית שעוטפת את יצירותיו של עגנון מונחת קוטביות, מוזרות, ואף חתרנות ובקורת. ובין שני הקטבים – הנאיביות מחד והאירוניה מאידך, נביא את עמדתו של דן מירון לפיה יצירתו של עגנון מורכבת משני הדברים גם יחד, מה שמצביע על מורכבותו של היוצר וריבוי הפנים ביצירתו.
תוכן מבוא. 3
רקע היסטורי 5
הגדרת מונחים. 8
נקודת תצפית אירונית.. 10 על המחבר המובלע. 10 נקודת התצפית האירונית ב"הכנסת כלה" 11
העלילה האירונית.. 14
מבנה העלילה. 14
חזרה עלילתית.. 14
תבנית מעגלית.. 15
הסטייה. 15
עלילה מפורקת-אפיזודאלית.. 16
טריוויאליות, מקריות וסטייה עלילתית.. 16
עלילה מתפתחת סיבתית אירונית.. 18
גרוטסקה. 18
בין המציאותי לפנטסטי 19
אפיונים אירוניים של הדמויות.. 19
הדמות האירונית.. 19
איפיון אירוני בהכנסת כלה. 20 העצמת הבעיה השולית.. 20 אירוניה עצמית.. 20 פרלפסיס מבני 21
כותרת פרלפטית.. 22
סיפורים משניים. 23
שירת האותיות.. 24
הפרליפסיס המבני 24
הגרוטסקה. 24
הגרוטסקה באגדה ובמשל.
5 גרוטסקה בסיפור הריאליסטי
5 פארודיה על סיפורי יראים. 26
הגיבור החסיד המושלם. 26
הצדיק המושלם. 27
הצגת הצדיק כמדיום פרפסיכולוגי 28
הנס. 28
גרוטסקה מילולית.. 29
היתול ושעשוע. 30 העבודה ללא ביבליוגרפיה