בחרתי להתמקד ביחסי הרכוש בין בנ"ז ולבחון את חוק 'יחסי ממון בין בנ"ז' לעומקו, שהוא נכון להיום, מהווה את ההסדר המשפטי ליחסי רכוש אלה.
הכללים המשפטיים של סוגיה זו אינם שווים לכל הזוגות וישנם בעצם שני הסדרים שונים:
ההסדר הראשון – מכונה הלכת השיתוף בנכסים והוא חל על אלה שנישאו לפני כניסת החוק לתוקפו, לפני הראשון בינואר 1974 וגם על ידועים בציבור מכל הזמנים. הסדר זה הוא פרי הפסיקה ומשמעותו היא  שכשלא קיימת הפרדה ברורה אצל בנ"ז, בין הנכסים וההכנסות של כל אחד מהם, כך שנוצרה קופה משותפת להוצאת הכספים למימון משק הבית במהלך הנישואין, אזי יש לייחס להם כוונה לשותפות בחלקים שווים.
הלכת השיתוף עברה גילגולים שונים במהלך השנים:
עד שנות ה-70 היא הייתה מבוססת על הסכם מכללא בין בנ"ז ולכן לשם החלתה נדרשו להוכיח אורח חיים תקין בין בנ"ז ומאמץ משותף להשגת הנכסים. בשלב זה, הסתכלו על העובדות, על המציאות בשטח, וממנה למדו כוונה משתמעת של הצדדים לשיתוף בנכסים. כיוון שזהו ההיגיון שבבסיס ההלכה, יצא שהיקף הנכסים שהוכרו כמשותפים היה מצומצם יחסית. נכסים עסקיים, זכויות שנצברו בזמן פרידה או בזמן סיכסוך משמעותי, נכסים שנרכשו לפני הנישואין או שנרשמו ע"ש אחד בלבד, לא הוכרו כמשותפים.
משנות ה-70 הלכת השיתוף הפכה לחזקת השיתוף, לדין מעין קוגנטי. שיקולים נורמטיבים של שוויון והגינות ביחידה המשפחתית החלו להוביל את ההיגיון להכרה בשיתוף. הייתה הכרה במציאות החברתית שהגבר הוא הפועל החיצוני והאישה היא הפועל הפנימי.
שניהם דואגים לרווחת המשפחה, רק שתרומתו של כל אחד שונה ומתמקדת בצורך אחר הנדרש לקיומה של משפחה.
ישנן השלכות מעשיות למעבר הזה: מהלכה שמבוססת על הסכם מכללא להלכה שהיא בעצם חזקה הנשענת על שיקולים נורמטיבים.
1. המונח 'אורח חיים תקין' צומצם, לא נדרש להוכיח שלום בית אלא הפסיקה הסתפקה בקיומם של חיים משותפים. תנאי החלת החזקה הפכו למינימלים:
קורת גג אחת, תרומה הדדית ומאמץ משותף.
2. שינוי נוסף בעקבות המעבר הוא הגדלת מאגר הנכסים הנכללים בחזקה. גם נכסים שלא הושגו באמת במאמץ משותף, גם כשהעובדות הצביעו על הפרדה רכושית, מספיק שהייתה קופה משותפת לניהול משק הבית בכדי להכיר בחזקה.
ההסדר השני – הוא החוק המדובר, חוק 'יחסי ממון בין בנ"ז' שנכנס לתוקפו ב-1 בינואר 74' וחל על זוגות שנישאו החל מתאריך זה. החוק קובע הסדר לאיזון משאבים המהווה הסדר של ברירת מחדל, אשר יש להחילו כאשר אין הסכם ממון בין בנ"ז המסדיר את ענייני הרכוש ביניהם או שההסכם קיים אך אינו קובע אחרת.
סע' 4 לחוק קובע כך: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בנ"ז, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". וכן ברישא של סע' 5 נאמר כי "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בנ"ז, זכאי כל אחד למחצית שווים של כלל נכסי בנ"ז".
המשמעות של הדברים היא שהחוק מתווה בעצם מדיניות של הפרדה רכושית בזמן הנישואין וקובע שבעת פקיעת הנישואין, ע"י גירושין או מוות, חלוקת הנכסים תעשה בדרך של איזון. עורכים אומדן שווי של כלל הנכסים, ובמידה ונכסיו של אחד שווים יותר מנכסיו של האחר, ישלם האחד לאחר את שווי ההפרש בכסף או בעין.
ההסדרים שתוארו אמורים להיות הסדרים חלופיים. ההסדר שבחוק משמש כמחליף למשטר חזקת השיתוף והחזקה, בוטלה באופן פורמלי, עם חקיקתו של החוק. חוצ"מ, מאחורי ההסדרים הללו עומדות תפיסות השונות מהותית באופן הצגתן את המציאות החברתית.
חזקת השיתוף, על גילגוליה השונים, הניחה כי ישנו פועל חיצוני (גבר) ופועל פנימי (אישה) ביחידה המשפחתית. החזקה יצאה מנקודת הנחה שהאישה מקדישה את עצמה לטיפול בילדים ובמשק הבית, באופן מלא או לפחות חלקי ודרשה שיתוף מהותי וכולל, שאף התרחב עם השנים, כדי שהמגזר הנשי לא יקופח. הסדר האיזון שבחוק, לעמ"ז, קובע באופן סמוי כי המציאות השתנתה. הגבר והאישה פועלים חיצונים ופנימים כאחד, לשניהם יכולת שווה לפתח קריירה ולרכוש נכסים ולכן אין בעיה עקרונית להפרדה רכושית בעת הנישואין ואיזון שווי בעת הפרידה.
אולם בפועל: ההסדרים לא באמת חלופיים והמציאות לא באמת השתנתה!
1 . בדרך של פרשנות שיפוטית נעשה ניסיון להכיר בעיקרון השיתוף בתקופת הנישואין של זוגות שחל עליהם החוק. שני ההסדרים מוחלים סימולטנית על זוגות אלו.
2. במציאות החברתית לא באמת התחולל שינוי של ממש. היום כמו אז, נשים מקדישות את עצמן לטיפול בילדים ובמשק הבית. גם אם הן נשים עובדות וההקדשה הזו אינה טוטאלית, הרי שהן לא משקיעות את כל מרצן בפיתוח קריירה ויכולתן הפוטנציאלית לא מתממשת במלואה, בדומה למין הגברי.
הטענה שלי היא ביקורתית: לדעתי, החוק הוא מהלך מקלקל שאינו מתאים למציאות החברתית. לכן לאורך כל העבודה אעסוק באופן פרטני בנקודות התורפה של החוק ובבעיות שגורמים סעיפיו.
לאחר פרישה מפורטת וארוכה של המצב המשפטי אדון נקודתית בבעיות השונות שעולות כדוגמת:
מועד השיתוף ואופן האיזון: החוק, כפי שהוסבר לעיל נוקט בשיטת השיתוף הדחויה. בזמן הנישואין יש הפרדה רכושית ובעת פקיעתם קמה הזכות לאיזון. הוראה זו מתעלמת מהמציאות שבה אין באמת שוויון כוחות בין המינים. דיני הגירושין במ"י הינם ע"פ הדין העברי שקובע שבידי הגבר הכח למתן הגט. שיטת השיתוף הדחויה, נותנת לגיטימציה לגבר לסחוט את האישה ולעכב את הגט בכדי לגרום לה לוותר על חלקה ברכוש. בעקבות בעייתיות זו, התעורר דיון בפסיקה בנוגע לפרשנות המונח 'פקיעת נישואין'. האם יום מתן הגט בפועל, יום מתן פס"ד לגירושין או שמא יום הפרידה בו הופרדו הכספים? ככל שיוקדם מועד פקיעת הנישואין, ע"י פרשנות תכליתית, ימותנו תוצאותיה הקשות של הוראת חוק זו.
אסקור גם את מאגר הנכסים ברי האיזון: עיקר הדיון בסוגיה זו יתמקד, מן הסתם, בנכסים השנויים במחלוקת כמו מניות, זכויות יוצרים וקניין רוחני, נכסי עתיד כמו כושר השתכרות, זכויות סוציאליות וכו'.
אמצעים שונים לשמירת זכויות: סע' 11 לחוק מאפשר לנקוט בסעדים שונים כמו העברת אינפורמציה, מתן ערובה, רישום הערה ועוד..כשישנו חשש סביר לאיבוד זכות קיימת או עתידית בעקבות הברחת נכסים ואמצעים אלו עלולים להתנגש עם זכויות צד שלישי-כך שהסע' ממתן את בעיית מועד השיתוף אך מעורר בעיות חדשות אחרות.
ובסוף אבחן בקצרה את הרלוונטיות של החוק לצד עניינים משיקים כמו היקף עיזבון, הסכמי ממון, זכויות משכון של הבנק..
ראשי פרקים א.      מבוא
1.       דברי פתיחה
2 .       הלכת השיתוף אל מול חוק יחסי ממון בין בנ"ז
3 .       גילגולה של הלכת השיתוף
4 .       הביטויים למעבר בין הצדדים 5.       הסדר איזון המשאבים שבחוק ב.      רציונלים, מודלים ודרכי חשיבה בצד ההסדרים המשפטיים הפורמלים
1 .       רציונלים אינדיבידואלים-מסחריים לשיתוף נכסים בין בנ"ז
2 .       המודלים לשיתוף והתיאוריה של הדין הדיספוזיטיבי
3 .       הרציונלים והמודלים בהקשרו של המשפט הישראלי
4 .       נכסי העתיד – דרכי חשיבה לחלוקתם ואי חלוקתם.
ג.        אופן האיזון ומועד מימושו
1 .       ביצוע האיזון הלכה למעשה
2 .       איזונם של חובות
3 .       שינויים בבסיס האיזון בהתקיים נסיבות מיוחדות-בכפוף לסע' 8 לחוק ד.      היקף הנכסים ברי האיזון
1 .       הוראת החוק ומשמעותה
2 .       נכסים שנצברו ערב הנישואין ושאלת תחלוף הנכסים
3 .       מתנות או ירושות שהתקבלו במהלך הנישואין
4 .       גמלה או פיצוי 5.       נכסים שהוסכם על איזונם ה.      אחריות בן הזוג לחובות בן הזוג ו.        זכות הירושה של בנ"ז ז.       זכות בנ"ז לשכר ראוי ח.      הסכם ממון ט.      סיכום        י.   ביביליוגרפיה        יא.   נספח חוק יחסי ממון בין בנ"ז, התשלג-1973