פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן במשנת הרמב"ם בסיני שנה סד כרך קכח עמ' סו-עא סיכם פרופ' יעקב בלידשטיין את שיטת הרמב"ם ביחס לפטור וחיוב נשים במצוות. דיונו המקיף התמקד בדברי הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת קידושין. דברי הרמב"ם שם מחודשים ובעלי משמעויות רבות בתחום מחשבת ההלכה. למעשה כבר סיכם דברים אלו הרב שלמה גורן, וחידושו של המאמר הנידון הוא בדברים הנזכרים בסופו. שם הוא מעלה השערה שהרמב"ם חזר בו משיטתו בפיהמ"ש.
במאמר זה נביא את דברי הרמב"ם בנושא, נעמוד על מקורותיו, נדגיש את המשמעויות ההגותיות וההלכתיות של העניין, ונבסס את הדברים בכל כתבי הרמב"ם – גם המאוחרים לפיהמ"ש.
דברי הרמב"ם למדנו במשנה קדושין א, ז: "כל מצות עשה שהזמן גרמה, האנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. חוץ מבל תקיף ומבל תשחית ומבל תטמא למתים".
וביאר שם הרמב"ם:
"ומצות עשה שהזמן גרמה – היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל. כגון – הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית, לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצות עשה שלא הזמן גרמה – הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים. כגון – המזוזה והמעקה והצדקה. וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו 'אין למדים מן הכללות'. ואמרו כל רוצה לומר על הרוב. אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן, אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים. הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה ורביה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין הנשים חייבות, אלא כולן קבלה כמו שביארנו. אבל הכלל שהזכיר במצות לא תעשה הוא נכון…".
והנה חידש הרמב"ם דבר גדול בפירוש זה למשנה. הרמב"ם מסביר …
העבודה ללא ביבליוגרפיה