פרק 1 – תחום האישיות: אפיונים מייחדים הפסיכולוגיה של האישיות: עוסקת בחקר ההתנהגות האנושית במטרה להבין מיהו האדם. אפיונים המייחדים אותה מתחומים אחרים: השילוב של חיפוש אחר חוקיות בהתנהגות של בני אדם ככלל בד בבד עם חקר ההבדלים הבין אישיים, ותפיסת האדם כיחידה שלמה ומאוחדת. כגון: קיימים הבדלים בין אישיים ברגישותם של בני אדם להערכה חברתית, ביישנות גורמת לאדם להתרחק מחברת אחרים. שלוש תיאוריות נאיביות של אישיות:
1.      השקפת האדם בחיי היום-יום  –  ישנם
2 שימושים במונח אישיות המאפיינים את השקפת האדם בחיי היום-יום וכוללים מימד הערכתי: אישיות ככוח משיכה או קסם חברתי, פופולאריות ותכונות אחרות הנחשבות רצויות בחברה, שימוש במונח אישיות כמבטא השקפה שלפיה האישיות מתמצית בתכונה הבולטת ביותר של האדם "עודד בחור ביישן". אנו נוטים להוסיף הערכה סובייקטיבית בנוגע לאיכות הכושר להבדיל מפסיכולוג שאינו כולל הערכה בדבר אופיו של האדם ולא מסווגה כטובה או רעה. 
2 .      השקפת מגיד העתידות  –  מגיד העתידות הוא מומחה מדומה אך מוכשר שניחן בדקות הבחנה, בידע רב על אופי האדם ובביטחון עצמי ביכולתו לפרש אופי זה.
3 .      השקפת חוקר המשטרה –  השוטר מפתח תיאוריות של אישיות שרכש מניסיונו בעבודה וידע בסיסי בפסיכולוגיה ומטרתן לסייע לו למיין בני אדם לקטגוריות של טיפוסים לצורך הפעלת שיטת החקירה המתאימה. סוגים של הגדרות:
הגדרת לקט – רואות באישיות את סכות תכונותיו של האדם. הן מונות את התכונות אחת לאחת מבלי להתעמק בקשר בניהן. הגדרות המדגישות את מסכת ההופעה החיצונית – עפ"י הגדרה זו התנהגויות ותכונות חיצוניות גלויות הן הקובעות את האישיות. גישה זו מניחה כי כל מה שנמצא מתחת למעטה ההתנהגות החיצונית ואינו ניתן לצפייה הוא בבחינת הנחה ספקולטיבית ואין ניתן להסתמך על מידע זה.
הגדרות הסתגלותיות – הגדרות אלו רואות את האישיות כביטוי למאמציו המגוונים של האדם להסתגל לעולם הסובב אותו. האישיות היא הגורם המתווך בין האדם לסביבתו. הגדרות המדגישות את מהות האדם –  עפ"י הגדרה זו האישיות היא אותו פן של האדם המיצג אותו יותר מכל פן אחר ולא רק משום שהוא מייחד ומבדיל אותו מבני אדם אחרים אלא משום שהוא מייצג את מהותו הבלעדית. "האישיות היא מה שהאדם הוא באמת".
הגדרת האישיות עפ"י פרווין:"אותן תכונות של היחיד או של בני האדם בכלל, המביאות להיווצרות תגובות, המופיעות בעקביות במצבים מסוימים". ההגדרה כוללת מספר מרכיבים: התכונות שונות וניתנות לאפיון ולהגדרה, מיוחדות לאדם ומבדילות אותו, אך יש גם תכונות משותפות לכלל בני האדם, התכונות יוצרות התנהגות או תגובות, בני אדם נוטים לגלות עקביות בתגובותיהם, המצב שבו האדם נתון משפיע על אופן ביטוין של תכונות אישיות.   האישיות כמבנה תיאורטי מונח תיאורטי – דבר מה שאינו ניתן לצפייה ישירה אך משערים את קיומו ומסבירים תופעות על פיו. האישיות נחשבת למבנה תיאורטי שכן אין היא ניתנת להסתכלות ישירה ואפשר להסיק עליה רק מתוך הסתכלות בתגובות שונות. הגדרה אופרציונלית היא זו הכוללת את הפעולות שיש לבצע כדי למדוד את המונח המוגדר. מידת ההלימה בין המונח התצפיתי והמונח התיאורטי נבדקות ע"י תוקף המבנה של המדידה. שלושה מקורות להיסק על האישיות:
תנועות או פעולות – לכל פעולה יש 2
מאפיינים: היא מכוונת להשגת מטרה מסוימת שהאדם מציב לעצמו, היא בעלת סגנון מיוחד המשקף את דרך הביצוע האופיינית לאדם הנוקט אותה. פעולות יכולות לספק מידע חשוב על מניעיהם של בני אדם אך יש להיזהר מפירושם שכן לעיתים פעולות נובעות ממניעים סמויים. כל אדם מפתח סגנון פעולה מיוחד המאפיין את דרך הביצוע של רוב פעולותיו כגון: הבעת פנים, צורת הליכה, תנועות ידיים.   דיווחים מילוליים – אינטרוספקציה (חקירת העצמי). שיטת מחקר זבה מתבקש הנבדק להסתכל לתוך עולמו הפנימי ולדווח על הרגשותיו ומחשבותיו. החיסרון הוא שמילים יכולות להסתיר רגשות ולא רק לגלותם.
אדם בד"כ יתאים את דבריו לדעה שהוא רוצה ליצור אצל זולתו לגביו. בעיה נוספת היא שהאדם לא תמיד מבין את עצמו או את תגובותיו במידה מספקת ולכן דיווחו אינו מדויק.   שינויים פיסיולוגיים המלווים פעילות פסיכולוגית (כגון תגובות רגשיות) – שינויים פיזיולוגיים כגון סומק, זיעה, רעד, חיוורון גלויים לעין ויכולים לשמש מקור מידע על תהליכים פנימיים ועל מבנה האישיות. מקורה במערכת העצבים האוטונומית ובהפרשת הורמונים. השיטות למדידת שינויים פיזיולוגיים הן אובייקטיביות אך ההיסק מהן אינו בהכרח מדויק.
קיימים הבדלים אישיים במידת ההגבה הפיסיולוגית. אופרציונליזם מרובה – הישענות על כמה מקורות כדי להסיק על אותו מרכיב של האישיות. הגדרות רבות שהן גם שיטות מדידה שונות מבטיחות תוקף מבנה גבוה יותר. היבטים בהערכת האישיות –  קורסיני טוען שאפשר לבחון אדם משלושה היבטים שונים: היבט פנימי (כפי שהאדם רואה את עצמו), היבט חיצוני (כפי שהאחרים רואים אותו, היבט מאומת (כפי שהוא נצפה באופן אובייקטיבי ומבוסס מבחינה אמפירית. תיאוריה היא מערכת של מונחים, הגדרות וטענות המייצגת השקפה על תופעה מסוימת ע"י הצגת היחסים בין מרכיביה במטרה להסביר ולנבא את התופעה. לתיאוריה
2 תפקידים עיקריים:
הערך ההיריסטי של התיאוריה (לשמש מסגרת לאיסוף מידע שיהווה בסיס לניסוח השערות) , הפוריות של התיאוריה (לגלות קשרים חדשים בין התופעות ולנבא אילו השלכות תהיינה לקשרים אלה בעתיד). קריטריונים לטיב התיאוריה: כלליות- על יסוד הכללות אלה יכול החוקר להגיע לתיאוריה כללית בנושא, שתקיף מגוון של מצבים וטיפוסי אישיות. יכולת התרחבות- האם ניתן להוסיף לתיאוריה תוצאות מחקר חדשות או רעיונות ללא עירור על יסודה. דיוק- הגדרה חד משמעית של המושגים כדי למנוע אי הבנות ושכל אחד יוכל להסיק מסקנות. חסכנות- הסברת תופעות רבות באמצעות מושגים מעטים. רמת פרשנות- יכולה לשפוך אור על מבנים חדשים. מקוריות- פונה לתחומים חדשים שטרם נחקרו. קשר למציאות- נוצר באמצעות הגדרה אופרציונלית שמבהירה מונח תיאורטי ומאפשרת הגדרה אמפירית. השערות הניתנות לבדיקה- מההנחות של לתיאוריה צריכות להיבדק אמפירית כדי שהיא תאמת או תערער את התיאוריה. קריטריון ההפרכה-  תיאוריה שאין דרך אמפירית לנסות ולהפריך את ההשערות הנגזרות ממנה איננה תיאוריה מדעית. הערך ההיריסטי- הכוונה למידת השפעתה של תיאוריה על תחומי המחקר וחידושים בו. פוריות- האפשרות הטמונה ביישום התיאוריה לתחומים שונים וחדשים. מבנה/מונח תיאורטי – מרבית ההגדות מניחות שהאישיות היא מבנה תיאורטי כלומר: דבר מה מופשט, שאינו ניתן להסתכלות ישירה ויש להסיק על קיומו ועל תכונותיו ע"ס תגובות שונות. הגדרה אופרציונלית – כדי לחקור מונח תיאורטי באופן מדעי, יש לעבור לרמה תצפיתית. מעבר זה נעשה ע"י הגדרה אופרציונלית, הגדרה הכוללת את הפעולות שיש לבצע כדי למדוד את המונח המוגדר. הערכת אישיות: ניתן להעריך אישיות מהיבטים שונים: היבט פנימי (כפי שהאדם רואה את עצמו) , היבט חיצוני (כפי שאחרים רואים אותו) והיבט מאומת (כפי שהוא נצפה באופן אובייקטיבי ומבוסס מבחינה אמפירית).
…
ללא ביבליוגרפיה