תוכן עניינים                                                                                       עמוד           
1 .       פתיחה 3

1 .1     רקע
היסטורי -.4
2 .       סוגים של רצח מרובה –5
2 .1     מרכיבים ייחודיים ברצח סדרתי –..5-6
2 .2     רקע ומבנה פסיכולוגי, ביולוגי וסוציולוגי 6-7
3 .       טיפולוגיה של רוצחים סדרתיים –..7-8
3 .1     תבחינים לסיווג רוצחים סדרתיים –8-9
3 .2     לכידת רוצחים סדרתיים -.9-10
4 .       סיכום 11
5.       ביבליוגרפיה -..12
פתיחה בחורה צעירה השתתפה בהלוויית אימה. את עיניה תפס גבר זר. למרות שהגבר היה זר לה, היא הרגישה שהוא גבר חלומותיה והיא התאהבה בו ממבט ראשון – אף שלא הספיקה להחליף עימו מילה.
כמה ימים אחרי כן הנערה רצחה את אחותה.
והשאלה מה היה המניע לרצח? רוצח סדרתי הוא מי שביצע ארבעה מעשי רצח או יותר במקומות שונים ובזמנים שונים, ובין שיטות ביצוע הרצח יש מכנה משותף. לקורבנותיו יש מאפיינים דומים, אך אין ביניהם כל קשר. המניע לרצח הסדרתי אינו מונע בדרך כלל על–ידי שאיפה לרווח כספי, אידאולוגיה או תפישה פוליטית. הוא אינו נותן לעצמו דין וחשבון, ולהתנהגותו אין קודים מוסריים.
מרבית מעשי הרצח הסדרתי מבוצעים מתוך דחף ע"י גברים כבני עשרים עד ארבעים, לעתים קרובות קשור המעשה במצבם הנפשי. רקע
היסטורי קיימת סברה לפיה רצח סדרתי הופיע לראשונה רק במחצית השנייה של המאה ה–20, אולם סברה זו מופרכת מיסודה. רק בתחילת המאה ה-19 נמצאו מעל מאה רוצחים סדרתיים בהיסטוריה של ארה"ב בלבד. מעשי רצח סדרתיים היו קיימים מאז ומעולם, דוגמת ז'יל דה רס (Gilles de Rais) אציל צרפתי מן המאה ה-15, איש צבא מבריק אשר לחם לצידה של ז'אן ד'ארק, פוליטיקאי ואחד מעשירי צרפת, שהיה הומוסקסואל, פדופיל, סדיסט, אנס ורוצח ילדים, בעיקר בנים, לו מיוחסים מאות מקרי רצח. במשפטו הודה ברצח של 115 ילדים לערך בשנה! לעולם לא נדע בוודאות את מספרם המדויק של הרוצחים הסדרתיים, מהסיבה הפשוטה שבאותם ימים לא היו מספיק אמצעי אכיפה מכול סוג שהוא, המקובלים בחברה של ימינו.
רוצחים רבים חמקו מעונש, אם באמצעות מתן שוחד לרשויות החוק, ואם בשל חקירה רשלנית ובלתי ממצה, אפילו מסיבות פוליטיות. מעטים הם הרוצחים הסדרתיים מן המאות הקודמות ש"עשו" היסטוריה, וגם המעטים הללו לא היו מתפרסמים ונלמדים אילולא פשעיהם היו כה מחרידים ומוזרים.
אב טיפוס של הרוצח הסדרתי הוא בוודאי ג'ק המרטש מלונדון, שרצח נשים בשנות ה-80 של המאה  ה–19.
ג'ק המרטש מעולם לא נתפס, ואין ודאות באשר לזהותו המתעתעת. רק שני דברים ידועים בוודאות במקרהו של המרטש מלונדון. הדבר הראשון הוא סדרת הגופות של הזונות עם הבטן המרוטשת ברחובות ציבוריים, והשני הן סדרות של יותר מ-300 מכתבים שנשלחו לעיתונות בלונדון עם החתימה "ג'ק המרטש". במקרים כאלה הגבולות בין רצון אישי וחיים חברתיים נעלמים יחד עם הגבולות בין הגופות הפרטיות והתקשורת החברתית. מכתבים וגופות, שרשרת של מילים ושרשרת של גופות מופיעות יחדיו ביחד כבר מראשית ההיסטוריה של הרצח הסדרתי. רק בסוף המאה ה–19 החלו לזרום דיווחים על מעשי רצח סדרתיים ועל הרוצחים עצמם, וזאת תודות לשיפור טכניקות החקירה. גם לצפיפות האוכלוסייה העירונית היה קשר לכך, שכן אי אפשר היה שלא להבחין במעשי הרצח שהתרחשו. גורם נוסף הוא התפתחות ענף העיתונות המאוד פופולארי לאותה תקופה, שהכתיב כותרות מרעישות – ומה מרעיש יותר מאשר מעשי רצח רנדומאליים? סנסציות הרוצחים למיניהם תפסה תאוצה רק לקראת סוף המאה ה-20, עם לכידתו של ג'פרי דהמר, רוצח סדרתי וקניבל אמריקני שרצח 17 גברים בין השנים 1991-1978. חשיפת מעשי הרצח שלו זעזעה את אמריקה בשל אכזריותן הבלתי מוסברת ובשל תופעות הקניבליזם שנתלוו אליהן