הסיטואציה החברתית אותה בחרתי לתאר היא טקס יום הזיכרון השנתי לחללי צה"ל.
–
איזו גישה מצליחה להסביר טוב יותר את ממצאי התצפית גישתו של גופמן מסבירה את ממצאי התצפית הנוגעים  לצד היומיומי של פעילויות הגומלין בין היחידים, ואת הצגות העצמי וגיבוש הרושם של הבודדים שנצפו בטקס. כפי שניתן לראות בתצפית, הדגש בניתוח התופעה על פי גופמן אם כן הוא על היחסים בין הקהל כפרטים: העניין בגיבוש רושם ראשוני טוב על האחר, חבישת המסכות המתאימות לטקס יום הזיכרון, עיצוב רושם משכנע שאמות המידה החברתיות ממומשות על ידי הפרט, מבוכת הפרט כשמתגלה הונאת המשחק שלו, וטקסי ההפגשות וההתעלמות.
גישתו של דירקהיים לעומת זאת לא מתמקדת באנשים בודדים אלא להפך- לפי דירקהיים הפרט בונה את אישיותו על ידי הפנמת עובדות חברתיות.
התיאוריה שלו מסבירה היטב את עליונות החברה על הפרט, המשפיעה על התנהגותם גם בתחומים פרטיים. ממצאי התצפית המוסברים עפ"י גישתו של דירקהיים אם כן, נוגעים בחברה ככלל, ומסבירים טוב יותר את מבנה הטקס הממוסד בחברה והמלכד אותה, את כוח התודעה המשותפת והמצפון המשותף המביאים את בני החברה להשתתף בטקס זה, ואת הרגשות של משתתפי הטקס ככלל הנובעים מעצם המעמד החברתי בו הם נכחו.
לסיכום, שתי הגישות מאירות צדדים שונים בתצפית ומפרות זו את זו, ולכן לדעתי אין עדיפות לאחת מהן אלא שתיהן משתלבות יחדיו בהסברת הצדדים השונים שנראו בתצפית.