העבודה סוקרת את התפתחות דוקטרינת הבטלות היחסית וכיצד הושרשה לתוך המשפט הציבורי והפרטי והחליפה את דוקטרינות הבטלות המוחלטת, כמו כן אבדוק האם הדוקטרינה מתאימה למערכת המשפטית בישראל במציאות של ימינו.
העבודה מציגה את הקשיים בגישה המסורתית שהביאו למעבר לגישת הבטלות היחסית, נציג את היתרונות והחסרונות של הגישה תוך המחשה באמצעות סוגיות עכשוויות שנידונת בפסיקה.
העבודה מתייחסת אף לדין והפסיקה הקנדית והאמריקאית ומדגימה באיזו שיטה הם בחרו.
העבודה מושתתת על כ – 30 מקורות תוכן עניינים:
פרק א' – מבוא .עמ'
3 פרק ב' – הגישה המסורתית הקלאסית –…עמ'
4 פרק ג' – גמישות בשיטה המסורתית עמ' 7
פרק ד' – סקירת פס"ד המגבשים את דוקטרינת הבטלות היחסית -עמ' 9
פרק ה'- בטלות יחסית – מה היא מחדשת לנו? עמ'
1 6
פרק ו' –  משפט השוואתי עמ'
1 8
פרק ז'- סוגית השכרות …עמ'
1 9
פרק ח'- סיכום עמ'
2 1
רשימת ביבליוגרפיה -.עמ'
2 2
פרק א'- מבוא
בעבודה זו אסקור את התפתחות דוקטרינת הבטלות היחסית וכיצד הושרשה לתוך המשפט הציבורי והחליפה את דוקטרינות הבטלות המוחלטת, כמו כן אבדוק האם הדוקטרינה מתאימה למערכת המשפטית בישראל במציאות של ימינו. על פי הדוקטרינה, כאשר הרשות הציבורית (להלן: הרשות) מבצעת פעולה בניגוד לחוק, לא תבוטל הפעולה, אם התוצאה הסופית שלה לא הייתה משתנה לו הייתה הפעולה מתבצעת כדין.
דוקטרינת הבטלות היחסית בוחנת את הפגם שנפל בהליך המנהלי, בעבודה זו נבדוק מהי הנפקות של הפגם, האם בכל פעם נפעיל את הדוקטרינה או שיש מקום להגבילה?.
לכאורה האדם הסביר או האדם מן השורה כאשר ישמע על מקרה שבו הרשות פעלה בניגוד לחוק וביצעה פעולה אשר נפל בה פגם יאמר, שיש לבטלה ואת ההשלכות שלה (התוצאה), אחרת יהיה כאן לגיטימציה לאי צדק שלטוני ורמיסת זכויות הפרט. חיזוק לכך ימצא האדם מן השורה בדברי פורפ' יואב דותן בכנס החגיגי אשר התקיים באוניברסיטה העברית בירושלים לכבוד צאת "ספר זמיר"   ובפני כל חברי "הסלתא והשמנה" המשפטית בישראל בעבר ובהווה, פרופ' דותן טען שבכל פעם שבג"ץ קבע שפעולה מסוימת של הרשויות אינה חוקית, אך לא פסל אותה- בג"ץ עצמו פעל בניגוד לחוק!, כלומר  בכל פעם שבית המשפט מגלה שבהחלטת הרשות נפל פגם כלשהו ובכל זאת מאשר אותה בית המשפט עצמו שהוא סלע קיומינו והוא אשר אמור להבטיח ולשמור על הצדק פועל לא כדין ולמעשה עליו היה לבטל את הפעולה והתוצאה שלה.
בעבודה זו נבדוק האם אמירה כזו הינה קיצונית מידי וישנה בכל זאת גישת הבטלות מתאימה יותר, והאם בכל זאת יש לבדוק את נפקות הפגם מכיוון שאם לא נעשה כך ונחליט שבכל פגם באשר הוא יביא לביטול התוצאה או ההליך, יהיה מצב אבסורד אשר השלכותיו לא ראויות ובטח שלא רצויות, כמו למשל במקרה שהתגלה פגם בהליך הוצאת היתר בניה ע"י הרשות וזאת לאחר שהמבנה כבר הוקם ואף אוכלס, והפגם שהתגלה לא מהותי אלא פרוצדוראלי, לכן לא יתכן שיהרסו מבנה שעולה הרבה כסף בגלל פגם קל ומכאן עולה המסקנה ששיקולי יעילות כלכלית גוברים  לעיתים על פגמים שהתגלו בהליך.
כמו כן נעלה סוגיה עכשווית המתפתחת בכל יום, סוגית "מכשיר הינשוף". ישנם אלפי אנשים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין נהיגה בשכרות וכן ישנם אלפי אנשים שכבר הורשעו ואף קיבלו עונשים כבדים מאוד כגון מאסר על תנאי ותקופת שלילה ארוכות, כל הנאשמים האלה הועמדו למשפט "בזכות" מכשיר אשר הוגדר ע"י בית המשפט כלא חוקי, נעמוד על ההשלכות של קביעה זו והאם גם כאן יש מקום להפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית.