הספר "קרימינולוגיה" – סיכום הפרקים למבחן פרק 1 – קרימינולוגיה וסטייה חברתית שכיחותה של העבריינות עולה ככל שהחברה מתפתחת. בחברה חדשה, יש מחוייבות גדולה ואיחודיות והנורמות יונקות מתוך הפרטים המהווים את החברה, ולכן העבריינות תהיה נמוכה. יצר הקיום וההשתייכות גורם לפרטים לפעול לפי הנורמות.
נורמות אלו שונות בחברות שונות, אך לכולם יש מחשבה משפטית הקובעת את הנורמות היחסיות שלהם. מפר הנורמה הוא עבריין.
ככל שהחברה מתפתחת, יש התרחקות של הפרטים אחד מהשני, ולכן יש דרישה למערכת חוקים שתסדיר את חייהם. הובס אמר שהפרטים בחברה מוכנים לוותר על דרגות חופש שלהם על מנת לדאוג לכך שלא ייפגעו על ידי האחרים, וזאת על ידי מערכת המשפט. יש גישות שונות בקרימינולוגיה, מהביולוגיות ועד הסוציולוגיות.
קרימינולוגים וקרימינולוגיה יש הרואים את הקרימינולוגים כמלכים ללא ממלכות, מפני שמקצועם אינו מוגדר. מקצוע זה מורכב מביולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, משפט. אין מסגרת התייחסות עצמאית לקרימינו', אלא על הקרימינולוג, להשען על תחומים אחרים כדי לחקור. יש תיאורטיקנים הטוענים שבלתי אפשרי לפתח תיאוריות בקרימינו'. סיבות לכך:
פרגמטיזם – לא בודקים את מקורות הפשע, אלא עוסקים בשיטה של ניסוי וטעיה (לכן נגיע לתוצאות שונות בתחומים שונים). שנית, יש טענה שאין דטרמיניזם בהתנהגות אנושית, ולכן לא ניתן לפתח תיאוריות שיתפסו בעניין. מרטון טוען, שתיאוריות על פשע נוטות להתעסק בגורמים משותפים להתנהגויות שונות, גם אם אין לגורמים אלה משמעות אמיתית, מה שרק מסבך את הבנת העבריינות (דוגמא: עבריינות נוער – יש עבירות רבות הנכנסות לקריטריון זה, אך הדבר היחיד המשותף להם הוא העובדה שהם בוצעו על ידי בני נוער).
תשובות על השגותיו של מרטון:
מרטון טוען שהקרימינו' עוסקת בסוגים של התנהגות האדם, אבל היא עוסקת במערכת היחסים שבין הנורמות החברתיות להתנהגות זו (לא מסתכלים על העבריינות במנותק מההתנהגות הנורמטיבית).
מרטון טוען שהמלה פושעים היא כוללנית מדי, אך הקרימינו' המודרניים מצאו לכך פתרון בכך שחילקו את העבריינות לתת קבוצות (הנרקומן, הזונה), הניתנות למחקר פרטי.
כמו כן, ההתנהגות העבריינית היא בעצם סטייה חברתית לכל דבר, כמו הסטיות הלא עברייניות, ולכן אפשר לחקור אותה ככזאת.
שיפוט ערכי קשה להגדיר את הסטייה באופן אובייקטיבי, מפני שכל חוקר מושפע מערכים.
סטייה חברתית היא בעיה חברתית, והמטרה האידיאלית היא לפתור את הבעיה הזאת.
לפי דירקהיים, כל מעשה שהוא מקור לסולידריות חברתית הוא מוסרי. לכן סוטים הם אלו הפוגעים באינטרסים של החברה. לכן צריך לדאוג לכך שהיחידים יסתגלו למערכת הנורמטיבית של החברה.
הסתגלות במובן הסטטיסטי היא לא לחרוג מערכי המרכז של החברה.
מבחינה פילוסופית, סטייה חברתית היא התנהגות הנוגדת נורמות חברתיות. ישנם מקרים שבהם אנשים דוחים את הנורמות החברתיות, אך בכל זאת מתנהגים בצורה נורמטיבית, ולהיפך.
גישתו של דירקהיים דוחה טיעונים בדבר כך שליקויים ביולוגיים הם סטייה (גופמן טען שעיוורים חרשים, יהודים וכו' הם סוטים).     סולידריות וקונפורמיות משרתים את החברה, וסטייה היא תופעה אנטי סוציאלית ושלילית. אם חברה תהיה מלוכדת וסולידרית, היא בהכרח תהיה מוסרית. דעה זו נובעת מהרצון של האדם לקביעות, בטחון וסדר בעולם. הוא מקבל את זה בעזרת החברה, ומשלם רק במחיר הקונפורמיות. דירקהיים הושפע מהמסורת הנורמטיבית היהודית – נוצרית, אך שם את החברה במקום אלוהים כצידוק לסולידריות החברתית. אם לא יהיה הסדר הזה בחברה תהיה אנומיה, תהו ובהו, התפוררות נורמטיבית של החברה. שפע פתאומי ומחסור פתאומי יכולים לגרום לאנומיה, בגלל שינוי סדרי החברה.
הדיאלקטים בעלי "תיאורית הקונפליקט החברתי" דוחים את טענותיו של מרטון, וטוענים שמסורת ושמרנות מביאות לניוון ומשרתות רק את הרודן. הגל רואה במאבק כדרך של האדם לפשר את הפער שבין ערכיו לסביבה. מרקס טען שהרע הוא היוצר את תנועת ההיסטוריה על ידי יצירת מאבק. החברה מתקדמת בעזרת משברים המביאים למחשבה מחודשת ולתנועה, ובסופו של דבר לשינוי. לפי הדיאלקטים, הסטייה רצויה ונחוצה, כדי להביא –