שבעת המינים אלו הם הפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל, והוזכרו במפורש בתורה בדברים "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש". פירות אלו היו חשובים בתקופת המקרא, ושמרו על מרכזיותם אף בתקופות חז"ל, וזכו לברכה מיוחדת כמו גם לדיון מקיף ביחס לדין קדימה בברכותיהם.
הרבה שקדו גדולי ישראל על ספרי הרמב"ם. אין לך כמעט דור שלא נתחברו חיבורים חשובים לפרש וללבן את תורת הרמב"ם. אולם אשר לספריו שהוזקקו לתרגום מתוקן, לא נעשה דבר במשך מאות שנים כיוון שבמרכזי התורה ברוב המדינות לא הכירו את השפה הערבית. רק בתקופה החדשה קמו לנו כמה חכמים ששלטו גם בשפה הערבית וגם בערבית היהודית של ימי הביניים ושיכלו לרדת לעומקם של ספרי הרמב"ם. זכה דורנו ברב יוסף קאפח שהגה את הרעיון לתרגם מחדש את כל פירוש המשנה (=פיהמ"ש), וכן זכה דורנו שנתגלה חיבור פירוש המשנה בכתב ידו של הרמב"ם, לאחר שנאסף מכמה ספריות בעולם. זכייה כפולה זו יצרה את האפשרות לשחזר ולתרגם בצורה מדויקת את דברי הרמב"ם וכך תוקנו רוב השיבושים שהיו בדפוסים הרגילים, והונחה בפני הלומד מהדורה מדויקת ואמינה
העבודה ללא ביבליוגרפיה