מבוא
המשפט הישראלי, המבוסס על המשפט המקובל, מחלק את העבירה הפלילית לשני יסודות בסיסים:  הראשון הוא  היסוד העובדתי (actus reas) המבטא התרחשות אובייקטיבית במציאות;  השני הוא היסוד הנפשי (mens reas) המבטא את הראייה הסובייקטיבית של הנאשם לגבי העובדות הקשורות לעבירה.
הכלל המשפטי קובע שעבירה מתגבשת רק כאשר שני היסודות הקבועים בהגדרתה מתקיימים יחדיו במועד המחייב – אך אם התקיים כל יסוד בנפרד, לא נתגבשה העבירה.  זוהי דרישת הסימולטאניות.  משכך, הגדרה מדויקת ומבנה מבוסס של כל אחד מהיסודות הינם הכרחיים לשיטת משפט החותרת לצדק.
החוק המרכזי בעניין זה הינו חוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").  לחוק חוקק תיקון מספר 39 (להלן: "התיקון") שנערך והושלם על ידי פרופ' ש"ז פלר ופרופ' מרדכי קרמניצר בהסתמך על הצעה שהוכנה על ידי ועדה בראשות נשיא בית-המשפט העליון דאז, השופט אגרנט. עבודה זו תדון בישומן של הוראות התיקון הקשורות ליסוד העובדתי וליסוד הנפשי, תוך התמקדות בהשפעת התיקון על עבירות של רשלנות.
"פרק ד' מכיל את ההוראות הקובעות את המבנה הכללי של העבירה ומגדירות את שני יסודותיה העיקריים – היסוד העובדתי והיסוד הנפשי – על הצורה שבה הם משתלבים זה בזה.  הוראות אלה המן חידוש לעומת החוק החרות המצוי, הן מבחינת הפירוט והן מבחינת המגמה לשיטתיות ולשלמות."   תוכן עניינים
מבוא  – 3 – היסוד העובדתי – 4 – היסוד הנפשי – 6 – קביעה מפורשת בהגדרת העבירה  – 9 – רשלנות כמצב נפשי בלבד  – 11 – תנאי בסיסי: אי מודעות 21(א) – 13 – סעיף 21.א.1  – 17 – סעיף 21.א.2  – 18 – הזיקה בין עבירת הרשלנות לעוולת הרשלנות  – 20 –