תקציר מס' עמוד                                   מבוא -3-4
הנחות יסוד עומדות בבסיס הברירה הטבעית 5
הגורם המניע את האבולוציה -6
עקרונות עיקריים של תורת דרווין –…7
מנגנוני האבולוציה ..8
מוטציות 9
ברירה …10 התאמות – אדפטציות –
11
בעיתיות בתאוריה של דארווין 12-14
הוכחות לכך שמינים אכן משתנים 15-19
הוכחות למוצא משותף -…20-24
מבוא
צ'ארלס דארווין – מוצא המינים מי הוא צ'ארלס דרווין?
(1882-1809) Charles Darwin פרסם בשנת 1859 את ספרו "מוצא המינים".
לדעתו יכולים יצורים צעירים להבדל מאבותיהם בהמשך התפתחותם; הם נוצרים במספר רב יותר משיכולה סביבתם להכיל, ובמסגרת מלחמת הקיום נשארים בחיים היצורים המתאימים ביותר, ותכונותיהם הן המועברות לדור הבא. תופעה זו חוזרת מדי דור, וכך עם חלוף הדורות משתנים היצורים ונוצרים מינים חדשים.
על פי תורתו של דארווין מוסבר הצואר הארוך של הג'ירפה בכך, שבכל דור הגיעו הג'ירפות בעלות הצואר הארוך ביותר אל העלים הגבוהים ביותר, לפיכך גברו אלה במלחמת הקיום והן שהעמידו צאצאים רבים יותר והורישו צואר ארוך יותר. בכל דור ודור קמו ג'ירפות בעלות צואר ארוך מקודמותיהן, עד שהיתרון באורך הצואר היה כה בולט, שבמשך הדורות נכחדו לגמרי בעלות הצואר הקצר (הברור הטבעי).
צ'ארלס דרווין נולד באנגליה ב- 1809.  עם סיום לימודיו הוא הצטרף לצוות ספינת המחקר "ביגל" שעמדה לצאת למסע מיפוי של 5 שנים האזורים שונים בעולם, כולל דרום אמריקה וכמה איים באוקיינוס השקט וביניהם איי הגלפגוס.
דרווין הושפע מאד מתיאוריות של גיאולוגים בני דורו שטענו כי גיל כדור הארץ איננו אלפי שנים, כפי שנהגו לחשוב עד אז שגילו פחות מ-6000 שנים, אלא מליוני שנים.  הגיאולוגים חישבו שאם סלעי המשקע מורכבים משכבות רבות מאד שהורבדו עם השנים, הרי, אם קצב ההרבדה בעבר היה איטי כפי שהוא כיום, הצטברותן של ערמות כה עבות ודאי ארך מיליונים רבים של שנים.
באיי גלפגוס מנה דרווין 26 צורות של ציפורי יבשה (פרושים) שמתוכם 13 נראו לו כמינים נפרדים.  עם חזרתו לאנגליה הוא מסר את אוספיו למומחה לעופות לשם הגדרתם, והופתע לגלות כי כולן שייכות לסוג פרוש.  מין דומה של פרוש חי באמריקה הדרומית (ממנו התפתחו כנראה המינים השונים באיי גלפגוס), במרחק 1000 ק"מ משם.  תופעה זו וגילויים נוספים שנקרו לעיניו באיים הביאו את דרווין לגיבוש רעיון האבולוציה המאופיינת באמצעות שינויים מזעריים מצטברים.
אין ספק כי המציאות בה פגש דרווין באיי גלפגוס נובעת מבידוד גיאוגרפי.  אפשר להניח כי מספר פרטים של המין פרוש הגיעו מן היבשת לאיים מיד לאחר היווצרותם ע"י אירוע וולקני.  מאז איפשר הבידוד הגיאוגרפי התפתחות עצמאית של מינים כאשר המרחק הרב שבין האיים מונע הכלאות בין האוכלוסיות המבודדות.  באיים מסויימים נמצאו מספר מינים על אותו אי, תופעה זו אינה יכולה להיות מוסברת ע"י בידוד גיאוגרפי בלבד.
לפי התאוריה, שהתבססה מאז במחקרים רבים, הפרטים המותאמים באופן הטוב יותר לסביבתם בכל אוכלוסייה של מין כלשהו הם אלה ששורדים ומתרבים יותר וכך גם מעבירים את הגנים שלהם הלאה ליותר צאצאים ומעלים את תדירויות תכונותיהם, שמשפרים את כושר ההישרדות והרבייה, בדורות הבאים. לכן בכל דור נצפה לראות באוכלוסייה התאמה גדולה יותר לסביבה הנוכחית. (זהו ניסוח מודרני של התאוריה.
בזמנו של דרווין לא הייתה קיימת התאוריה הגנטית).
דרווין השתמש במנגנון הברירה הטבעית על מנת להסביר התפתחותם של מינים שונים מאב קדמון משותף.
העבודה בפונט 14