עבודה באומנות עכשווית מתחלקת לשני נושאים:

1 ) יחסי הגומלין בין האומות ומציאות. לדעתי יצירותיו של רנה מגריט מצליחות בצורה חותחת להעביר את הדיבור, הרהור וערעור על אותם היחסים המסובכים. ביצירות שהצגתי נראה שאומן מלגלג ומבלבל את הצופה על ידי כך שהוא מציג לפניו ציור ליאליסטי שאינו תואם את המציאות על ידי איזה גורם משתנה, זה יכולה להיות כתובת הסותרת את מה שרואה העין או עיוות ביצוג האמנותי הריאליסטי אשר מבלבל את עיניו של הצופה.
2) דגש של נושא 'מות המיניות' והתמקדות בצלמת אמריקאית נן גולדין. אני מאוד התרשמתי מצילומיה, כי הם לא מיופייפים או גרוטסקיים, פרובוקטיבים או תמימים. במילים אחרות, הם לא מעוצבים, אלא הם 'כמו שהם' – אלו הם סנפ-שוטס המראים לנו את המציאות ואת האטנטימיות של הרגע ללא תוספות מלכותיות. ובנוסף אני חושבת שאומנית זו מצליחה לממש את מה שמעלה תיאוריה הקווירית, הכוונה להציג בפומביות את קיומם של היחסים הקווירים ושל האישים הקווירים בכלליות. בצילומיה היא מציגה את השוני ללא בושה – צילומים אלו מהווים מעין יציאה מן הארון של כל העולם שנחשף לפני כל אותם הסודות שהחברה ניסתה לתטוט מתחת לשתיח והתיאוריה הקיוורית ניסתה להציג לרעווה.
אותו יצוג לרעווה קיים ביצירותיה של נן גולדין וזה פוגש את הצופה בהתנגשות חזותית – 'ישר ולעניין', אך גם קיים מימד של אהבה שמשתקף בתמונותיה, הרי אלו הם חבריה, "משפחתה" החדשה והמצלמה 'אוהבת אותם'.