לגדול עם הטלוויזיה יחידה 1
טלוויזיה וההקשר המשפחתי.
צפייה בטלוויזיה כאקט חברתי בהקשר המשפחתי בודק את השאלות: א.      כיצד הטלוויזיה משפיעה על הפעילות בתא המשפחתי? כיצד היא משפיעה ביחסי הורים וילדים?
ב.      כיצד הצפייה המשותפת של הורים וילדים משפיעה על הבנת הילדים את הטלוויזיה?
הטלוויזיה נכנסה בשנות ה 50 – 60. עם כניסתה הטלוויזיה החזירה את השבטיות, מדורת השבט, היא מחליפה את הרדיו, כל המשפחה רואה ביחד טלוויזיה, עם הזמן המשפחה הקריבה דברים בעקבות הטלוויזיה, סדר היום שונה, אוכלים מול הטלוויזיה, יש חדר לטלוויזיה, זוהי יחידת בידור משפחתית. בהמשך מופיעות כל מיני המצאות שההופעה שלהם קריטית להשפעות הטלוויזיה על המשפחה. שלט – מאבקי כוח על השלט. ריבוי הערוצים – בארה"ב שנות ה 70. נוצר עימות של מה לראות. ריבוי הטלוויזיות בבתים – יותר ממכשיר אחד בכל בית, חוויה של בידול, צפייה אישית ומנוכרת. (את כל המחקרים יש לנתח על פי הסדר הבא: מי החוקר? באיזו שנה או עשור התקיים המחקר? מה מהטרה של המחקר, שאלת המחקר? שיטת המחקר? מה הממצאים? מה המסקנות? ) ישנם שני מחקרים המתארים את חדירת הטלוויזיה לישראל :
ויימן (1996) – בדק את החדירה של הטלוויזיה לחברה הישראלית, המחקר נעשה עם תחילת הפעלתו של הערוץ השני. ויימן אומר במחקרו שעם הכניסה של ערוץ 2 והכבלים עלו באופן דרמטי שעות השידור וכמות הצופים וזאת בעיקר בשנה הראשונה של הערוץ. לאחר כשנה רמת הצפייה מתייצבת. אנשים מתחילים לגבש לעצמם העדפות ומתייחסים בביקורתיות לתקשורת. הקבוצה שהגדילה הכי הרבה את כמות הצפייה שלה היא בני הנוער והילדים (גם הקשישים אבל קבוצה זאת פחות נחקרת).
תופעה נוספת שמתחילה היא תופעת השילטוט – זאפינג שמתחלקת לפי העדפות מגדריות.
נוסק ותדהר (1994) – מחקר שנעשה על השפעת חדירת הכבלים לישראל.
המחקר נעשה באמצעות שאלון שהועבר ל- 114 משפחות ובנוסף כלל גם יומני צפייה וראיון עם אחד מבני המשפחה. המחקר התמקד בהרגלי הצפייה ובהרגלי הפנאי של המשפחות. המחקר הראה שבתווך הקצר לאחר כניסת הכבלים היה שינוי דרמטי בהרגלי הצפייה אצל המשפחות הנחקרות, שינוי שהתאזן לאחר שנה. בתחילת הדרך של הכבלים וערוץ 2 הפיקוח של ההורים היה משמעותי , עם הזמן הלך הפיקוח ודעך. בקרב המשפחות הצעירות הטלוויזיה שימשה סוג של בייביסיטר. עבור משפחות מבוגרות יותר שימשה יותר כמקור מידע . מקומה של הטלוויזיה במערך המשפחתי  – 3 מחקרים:
המחקר הראשון בודק איזה שימושים חברתיים יש לטלוויזיה ?
החוקר: ג'יימס לאל.
שנה: 1980 המטרה: להבין איזה תפקידים חברתיים יש לטלוויזיה?
מטרת המחקר? לטענתו הצפייה בטלוויזיה זה סוג של ריטואל, שבירת שיגרה עם חוקים מאוד ברורים, טקסים.
שיטת המחקר? תצפית משתתפת , שלחו 200 סטודנטים לבתים של 200 משפחות, לא אומרים להם שהם בודקים את הרגלי הצפייה, הם עוקבים וממיינים, תוך התעניינות מיוחדת בצריכת תקשורת.
הממצאים: לאל עושה הבחנה בין שימושים מבניים , ושימושים יחסיים.
שימושים מבניים: אינם נובעים מהתוכן (רעש רקע, חברות, הסדרת זמנים ופעילויות):
 א. משאבים סביבתיים – שימוש בטלוויזיה בתור רעש רקע, רקע לפעולות שגרתיות ותחליף לפעילות חברתית, לדוגמה להדליק טלוויזיה במקום תחנת הרדיו. הטלוויזיה משמשת כרקע לפעולות השגרה היומיומיות שנעשות בבית. נותנת תחושה של נוכחות חברתית ופעלתנות. ב. משאבים מווסתי התנהגות – הטלוויזיה כמשאב שמבנה לי את סדר היום, מסדר את היום בהתאם לתוכנית. שימושים יחסיים: א. יחסים מסדירי תקשורת –  הצופים נעזרים בדמויות ומצבים בטלוויזיה כדי להסביר לעצמם חלק מההתנסויות שלהם ביומיום. הטלוויזיה יוצרת נקודת התייחסות משותפת לכל בני המשפחה, מקלה על השיחה בתוך המשפחה ויוצרת מעין סיטואציה לא מחייבת שיכולה להקל על שיחה משפחתית שכן היא מצמצמת את האי נוחות הכרוכה לא פעם במגע עיניים אינטנסיבי. בנוסף הטלוויזיה נותנת כלים ודוגמאות זה נכון בעיקר לגבי ילדים ונוער, שמקבלים הבחנה בין טוב ורע. הטלוויזיה גם נותנת שפה ליצירת קשר עם אנשים, לדוגמה מטבעות הלשון שיוצרת סידרה כמו ארץ נהדרת יוצרים שפה משותפת בין ההורים לידים.
ב. השתייכות או הימנעות – הטלוויזיה מאפשרת ליצור קשר חברתי או להימנע ממנו. מצד אחד הטלוויזיה מאפשרת התכנסות משפחתית (מדורת השבט) שמזמנת מגוון של תגובות רגשיות (קוגניטיביות). מצד שני הטלוויזיה גם מפחיתה את הלחץ לנהל שיחה מתמדת ומאפשרת לצופה לתחום מרחב פרטי לזמן מסוים. בנוסף ישנה היכולת ליצור קבוצה ולהגדיר את הגבולות שלה, למשל בכל השכונה צופים באירוע ספורט בטלוויזיה, הטלוויזיה מגדירה את הביחד והחוץ בתוך הסלון. ומוציאה מהכלל את אותם אנשים שלא רואים.
ג. למידה חברתית – הטלוויזיה כמקור מידע, לומדים אינפורמציה בכל מיני תחומים, בנוסף –
סיכום חומר ללא אזכור מקורות