ביקורת פנימית מוגדרת כ – פונקצית הערכה אובייקטיבית של פעולות הארגון, הנעשות על בסיס הכללים המקובלים של הארגון לשם בחינה והערכה של פעילויותיו, כשירות לארגון. כלומר, פעילות בלתי תלויה של בדיקה וייעוץ, שנועדה להבטיח, להוסיף ערך ולשפר את היעילות הארגונית. היא מסייעת לארגון להשיג את יעדיו באמצעות יישום גישה שיטתית ומקצועית, שנועדה להעריך ולשפר את האפקטיביות של ניהול הסיכונים, הבקרה ותהליכי ההנהלה הניהולית בארגון.
על פי לשכת המבקרים הפנימיים האמריקאית (IIA- 1990), הביקורת הפנימית היא פונקצית הערכה בלתי תלויה, שנקבעה בתוך הארגון לשם בחינה והערכה של פעילותיו כשרות לארגון. להלן מאפיניה: תפקיד המבקר להעריך את פעולות הארגון עפ"י כללי ההתנהגות  הנורמטיבית, הנקבעת בארגון ושעל פיהן אמור הארגון לפעול. המבקר אינו קובע את הכללים הללו.
המבקר צריך להיות בלתי תלוי ביחידות השונות בארגון, אחרת בקורתו לא תהיה אובייקטיבית.
המבקר הפנימי פועל אך ורק בתוך הארגון, הוא שייך לארגון, הדיווח משמש את הארגון ואמור לסייע לו.
בחינה והערכה של פעולותיו- דרישה לבדיקה של מכלול הפעילות של הארגון, על כל היבטיה.
כשירות לארגון – בהיותו חלק מהארגון, פעולתו משרתת את הארגון ורק אותו.
חוק הביקורת הפנימית – התשנ"ב – 1992 –מתייחס לחובת קיום ביקורת פנימית בכל גוף ציבורי. בחוק זה מובא סעיף
4 (א)(1)"תפקידים", המציג את נושאי תפקיד המבקר וקובע כי המבקר יבדוק בין היתר אם הפעולות של הגוף הציבורי ושל נושאי המשרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות מבחינת השמירה על החוק, על הניהול –