מבוא
בעיתון הארץ מתאריך 06/07/05 הופיעה כתבה בנושא "מדינת הגירה? לא! מדינת עלייה" נכתב, כי שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין ניצל פסק דין שנתן כדי לצרף את קולו לוויכוח הציבורי על החמרת מדיניות ההגירה. בפסק הדין קבע רובינשטיין כי "אופייה של המדינה נתפש כ"מדינת עלייה", קרי, מדינת שבות, לא כמדינת הגירה". הוא מסביר שהגירה היא מושג "ככל המדינות", ש"אינו תואם את ההוויה הישראלית הייחודית ואת החזון הציוני". נשאלת השאלה, האמנם אנו אכן מדינה קולטת עליה?
המושג "קליטת עליה" מבוסס על רעיון אידיאולוגי ופוליטי, לפיו מטרת הציונות היא הפיכת מדינת ישראל לביתם של יהודי כל העולם. רעיון זה קיבל גושפנקא חוקית בחוק השבות (1950) וחוק האזרחות (1952) והנו שגור בסדר היום הציבורי במדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום.
רבים המחקרים, המצביעים על הגירה ותהליך קליטת עולים במדינות שונות ואף על קליטת יהודי אתיופיה וקווקז בישראל, אך טרם נכתב מחקר, אשר דן בתהליך קליטתם של צעירים אתיופים וקווקזים בחברה הישראלית, מחקר שישלב את שתי התרבויות יחד תוך התמקדות בחתך של קבוצת הצעירים.  כמו כן, נמצאו מחקרים מעטים, אשר בדקו את השאלה כיצד משפיעה מדיניות הקליטה על הסתגלותם של העולים.
מחקר זה מבקש לבחון את השפעת תהליך העלייה והקליטה על אורחות חייהם ויחסיהם עם סביבתם הקולטת ואת השתלבותם של צעירים עולים מאתיופיה וקווקז בחברה הישראלית. יהודי אתיופיה וקווקז באו לישראל עם זהות יהודית מגובשת ומחוזקת, ועם התחלה של זהות ישראלית. הם חשו כמי שמשחזרים את הסיפור המיתי הקדמון של יציאת מצרים ורואים את בואם לישראל כ"חזרה" אל ארץ זבת חלב ודבש.
אפשר היה להניח שהחברה הישראלית היהודית תראה אותם, לפחות מבחינת ממדים אלה של זהותם, כדומים לה, ותאמץ אותם אל חיקה, שהרי ממדים אלה תואמים למיתוסים מרכזיים בחברה הישראלית. אולם המציאות מראה אחרת. מתוך כך עולה השאלה –  מדוע קיים פער גדול בין התדמית של החברה הישראלית, כפי שהיא מצטיירת בעיני העולים בתפוצות לבין המציאות בהם נתקלים העולים מיד עם הגיעם ארצה?
על מנת לענות על השאלה יש צורך להכיר את החברות השונות (קווקזית, אתיופית) ולבחון מודלים ותיאוריות בדבר הגירה וקליטה.
בשלב ראשון יוצגו תיאוריות וגישות, המסבירות את תהליך ההגירה והשלבים אותם עוברים העולים מרגע עזיבתם את ארץ המוצא ועד הגעתם לארץ החדשה (הקולטת). כמו כן יוצגו מודלים שונים, המתארים את תהליך ההסתגלות, הרמות השונות הקיימות בתהליך ההסתגלות וממה מושפעת ההסתגלות. בהמשך אציג את מדיניות קליטת העליה במדינת ישראל, אציג את שתי קבוצות המחקר כקבוצות מיעוט – הקהילה האתיופית והקווקזית-  על מאפייני תרבותם ואפיון קבוצות הצעירים בתוכן ואת מדיניות קליטת שתי הקבוצות (אתיופית וקווקזית) וכיצד היא השפיעה על הסתגלותם בחברה. לאחר הצגת הממצאים, אערוך דיון ואסיק מסקנות, שינסו לחזק את שערותיי (מוצגות בסוף פרק זה).
הגירה תהליך ה"הגירה" מוגדר כתהליך שינוי. המהגר עובר מסביבה שהוא רגיל אליה לסביבה חדשה, השונה במידה זו או אחרת מסביבתו הקודמת. לאחר המעבר הוא בא במגע עם הסביבה החדשה, שבעקבותיו הוא עובר שינויים במגוון תחומים: עמדות, דפוסי התנהגות, ערכים, תחושת שייכות קבוצתית, ידע, שפה, תפקידים חברתיים, כישורים תרבותיים, נורמות התנהגות ועוד. ישנם סוגים שונים של שינויים, לעיתים המהגר קולט דברים חדשים מהתרבות של החברה הקולטת, המתווספים לדברים ישנים, שכבר קיימים אצלו ולעיתים הדברים החדשים מחליפים דברים ישנים. ישנם גם כיוונים שונים של שינוי – הידמות לחברה הקולטת או יצירת דבר ייחודי, השונה מהחברה הקולטת. אף שקיימות תופעות רבות, הזוכות לכותרת "הגירה", אין זו תופעה אחת או פשוטה. אדרבה, אחד המאפיינים הבולטים של התופעה הוא המגוון והמורכבות שלה. תחת כותרת זו נכנסים הגירה פנימית, היינו בתוך אותה ארץ והגירה לארץ חדשה, הגירה מרצון והגירה בכפיה, הגירה מסיבות כלכליות, מסיבות פוליטיות או מסיבות אידיאולוגיות. להגירה אינספור מניעים וסיבות וחוקרים רבים ניסו להסביר את שלבי ההגירה אותם עוברים המהגרים. להן מספר גישות המסבירות את תהליך ההגירה.
תיאוריות המציגות את תהליך ההגירה Bar-Yosef  (1968) מתמקדת בתיאור השפעותיו של המפגש בין המהגר לבין המוסדות הקולטים של הארץ החדשה (הבירוקרטיה). לדעתה, חברה קולטת הגירה צריכה למסד את הסובלנות כלפי מהגרים. –