מבוא:
ב-
3 1 ביולי 1941, החליטו הנאצים על הפתרון הסופי שמשמעו, השמדת כל יהודי אירופה.  אדולף אייכמן, מונה לארגן את מבצע הגירוש של כל היהודים משטחי הכיבוש למזרח אירופה.  החל מאוקטובר 1941, נאסר על היהודים לצאת מהשטחים שהיו תחת שלטון נאצי על מנת למנוע מהם בריחה מהפתרון הסופי.  ב- 20 בינואר 1942, הציג היידריך בועידת ואנזה, את תוכניתו להשמדת היהודים, שכונתה בפרוטוקולים של הועידה "הפתרון הסופי של שאלת היהודים. ב- 1941, 1942 נעשה הרצח על ידי ירי היישר לבורות גדולים שנחפרו במיוחד לביצוע הרצח. הגרמנים הקימו שישה מחנות השמדה בפולין, כאשר באחד מהם, בחלמנו, נעשה הרצח באמצעות מכוניות גז ובשאר המחנות, נעשה הרצח באמצעות תאי גזים ומשרפות. היהודים הובלו באמצעות רכבות משא אל מחנות ההשמדה שבהם נהרגו בערך שלושה מיליון יהודים.
עבור הנאצים, המשימה של  השמדת יהודי אירופה הייתה בעלת חשיבות גבוהה ביותר ולמרות שהיו הנאצים במלחמה עולמית, עדיין הם השקיעו משאבים רבים לביצוע משימה זו. על מנת לרצוח את היהודים, החלישו הנאצים את כוח הלחימה שלהם על ידי הקצאת משאבים רבים במקום בלחימה, לביצוע הרצח. למרות המתרחש על שטחי הכיבוש הגרמנים, ארצות הברית לא הייתה מוכנה לעשות כמעט כלום כדי להציל את היהודים.
עד שנאסרה על היהודים היציאה מהשטחים שהיו תחת שלטון גרמניה ב- 1941, רבים עזבו את גרמניה למקומות שבהם היה להם בטוח יותר לחיות בהם, אך הרוב הגדול נשאר בגרמניה בעיקר בגלל ששאר מדינות העולם סרבו לקבל אותם. בארה"ב, מאז יולי 1941, השערים היו סגורים בפני מהגרים יהודיים. כאשר הייתה השואה כבר בעיצומה, הצלת היהודים הייתה כבר קשה יותר והיה צורך בפעולות הצלה תקיפות יותר. ארה"ב לא נקטה בפעולות הצלה עד ינואר 1944 וגם אז היו אלו פעולות קטנות בהיקף ומוגבלות מאוד. ההתנגדות להגירה של הפליטים לתוך ארה"ב, הייתה בעיקר ממניעים כלכליים בימי השפל הכלכלי באמריקה  והסיבה הזו, התחזקה בגלל השאיפה ל"אמריקאיות" באמריקה. הפחד מפני זרים והמניעים הכלכליים, הביאו לשיטת המכסות, המגבילה את ההגירה לארה"ב. גם בימי השגשוג הכלכלי, המשיכה הסיבה הכלכלית להיות סיבה מרכזית להגבלת ההגירה ורבים חששו שלאחר המלחמה שוב יהיה שפל כלכלי. רבים דרשו לבטל את ההגירה עד לאחר המלחמה, כיוון שחששו כי כל אותם מהגרים זרים יתחרו על מקומות העבודה עם החיילים שישתחררו אחרי המלחמה. לכל אותם גופים שהתנגדו להגירה, היה כוח פוליטי רב השפעה.
רוב המתנגדים להגירה, לא היו עוינים ספציפית כלפי היהודים, אך להרבה מהם הייתה דעה שלילית לגבי היהודים. האנטישמיות בארה"ב הייתה גורם חשוב בתגובתה של אמריקה לשואה ובחוסר נכונותה להצלת היהודים תחת הכיבוש הנאצי. האנטישמיות בארה"ב הגיעה לשיאה בשנות הארבעים של המאה ה- 19. בזמן המלחמה, קיבלה האנטישמיות ביטוי חריף של מעשים אנטישמיים, בעיקר על ידי צעירים אמריקאים שתקפו יהודים וחיללו מקומות קדושים ליהדות. מלבד המעשים האנטישמיים, הייתה אפליה של יהודים מבחינה חברתית וכלכלית. בימי השואה, אותה אנטישמיות גרמה לכך שגם אנשים שלא היו אנטישמיים, לא התעניינו ביהודי אירופה ולא עניין אותם אם הממשלה שלהם עושה משהו על מנת לעזור ולהציל אותם.  הסיבות הכלכליות שמנעו את ההגירה לארה"ב והאנטישמיות שמנעה את פתחון הלב של האמריקאים לכל אותם יהודים, שרק בגלל היותם יהודים הם נטבחים על אדמת אירופה, היו הסיבות העיקריות לאותה מדיניות של ארה"ב, שלא לעזור ולהציל יהודים.
 גם דעת הקהל האמריקאית השפיעה על המדיניות הזו.
הסקרים הראו כי כ-
5 אחוזים מהציבור האמריקאי, ראה ביהודים סכנה לאמריקה ורובם ראה בהם סכנה גדולה יותר מקבוצות מיעוט אחרות כגון: כושים, קתולים וכו'.  כ- 15 אחוזים מהאוכלוסייה האמריקאית, אמרו כי היו תומכים במערכה נגד יהודים, אם הייתה. עוד כ-
5 אחוזים היו מזדהים עם תנועה של מערכה נגד יהודים. כ- 30 אחוז, היו מתנגדים למערכה נגד יהודים והשאר היו אדישים לה.
בעבודה זו, אבחן מה ניסו לעשות יהודי אמריקה למען אחיהם הנטבחים באירופה ומה היה ביכולתם לעשות אך הם לא עשו ומדוע הם לא השתמשו בכל הכלים שעמדו לרשותם על מנת להציל את יהודי אירופה, הנרצחים על ידי המשטר הנאצי.