מערכת הקשרים שבין הפופ-ארט ועולם הצרכנות

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 5634
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

בכל תקופה צומחת האמנות כראי או כאנטיתזה לתרבות ולזמן. הפופ-ארט צמח מתוך עולם הצרכנות המפותח של שנות ה-50 וה-60, הקשר בין האמנות והנטיות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות היה חזק מתמיד, היא התבססה רובה ככולה על עולם הדימויים, היא הגיבה למציאות החדשה שהתהוותה מולה, ובעיקר עשתה בה שימוש ליצור מילון צורני שלם. מתוך כך עולות שאלות שונות על מהותם של אותם קשרים, כיצד באה לידי ביטוי הצרכנות בצד הנושאי-התוכני ובצד הצורני. מה הוא אותו עולם דימויים וממה הוא מורכב. בכל סקירה של הפופ-ארט עולים שוב ושוב מושגים דומים, פרסומות, טלוויזיה, צרכנות, מזון מהיר,  ונגזרותיהן של המילים הללו. בעבודה זו אבקש לסקור את השפעתם של שלושת העולמות הללו על האמנים של התקופה. אלו אינם שלושה עולמות נפרדים, יש ביניהם קשרים ענפים, הם בעצם קרובים מאוד אחד לשני, ובעיקר קשורים ביניהם בקשרי קח ותן, הטלוויזיה היא כלי לפרסומות שמעודדות את הצריכה.
מתוכם נוצרים עולמות משניים, דמויות שונות, שפה גרפית מסוימת, טכניקות עבודה המאפיינות את התקופה ואת התחום, ההדפסה והשיכפול.
המשותף לכולם הוא יצירה של עולם מהיר ותזזיתי, שבו הכל זמין ומיידי. מכשירים חשמליים שמקלים על   עבודתה של עקרת הבית, מזון מהיר וזול, טלוויזיה שמעבירה אינפורמציה מכל העולם כמעט בזמן אמת. מתוך כך נוצרת גם תרבות שעות הפנאי, הקולנוע, תכניות בידור בטלוויזיה, דמויות מפורסמות, שחקניות, שחקנים, דמויות מצוירות, ובאותה קבוצה ובאותה נשימה ניתן לכלול גם את ראשי המימשל, שמתפקדים בעצמם כסוג של איקונות תרבותיות.
התרבות הפופולרית מקיפה את כל התחומים, והיא אינה פוסחת כאמור גם על הפוליטיקה, קנדי היווה דוגמא מצוינת לטישטוש הגבול שבין שעות הפנאי ובין הפוליטיקה, ה"הארד-קור" של החיים, לכאורה. היא גם משמשת ככלי להעברת מסרים מהשלטון לאזרחיו בדרכים עקיפות.
אמנות הפופ עוררה התנגדות רבה בתקופה שבה נוצרה, בשל הנושאים בהם נגעה ובאופן שבו עשתה זאת, היו מי שראו בהם חצופים ואף עבריינים צעירים, כפי שקרא להם קוזלוף במאמרו המפורסם משנת 1961. לכאורה הם התנגדו לאמנות ה"גבוהה" המאתגרת את הצופה, וביקשו להציע אלטרנטיבה, צבעונית, מיידית, פשוטה. אלמנט נוסף שיידון בעבודה זו, הוא סוחרי האמנות, אשר לראשונה קיבלו תפקיד מכריע ורב השפעה בנחלתה והפצתה של הפופ-ארט. יצירת השפה הפשוטה והזמינה, הביאה להתקרבותם של סוחרים, אספנים, בעלי גלריות, ואף מבקרים ובעקבותיהם הקהל הרחב. גם כאן מתקיימת מערכת יחסים דו כיוונית, הסוחר מזהה את המוצר אותו הוא רוצה לצרוך, במקרה זה יצירת האמנות, אשר נוצרה בדיוק לשם כך, בשפה הפשוטה ביותר , אותה יבין בעל הממון.
בעבודה זו אנסה לבחון כיצד בא לידי ביטוי הפן הצרכני, במדיה הטלויזיונית, על שלל דימוייה ודמויותיה; בצרכנות, בנושאים ובטכניקות העבודה, שהושפעו מייצור המוני; ייצור המזון המהיר; ועולם הפירסום שהיה המשפיע ביותר. עולם שחלק ניכר מהאמנים עסקו בו קודם לכן, או במקביל לעיסוקם באמנות.
אני אבקש לסמן כאן בעיקר מגמות כלליות שהיו אופייניות לאמנים שונים בתקופה האמורה, מכיוון שהנושאים ואופן העיסוק היו דומים למדי. אתעכב על הבדלים בעיקר באינטרפטציה ובנטייה לביקורת, אירוניה וכו'. קבוצת האמנים שתידון כאן, היא הקבוצה המובילה, רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול, ג'יימס רוזנקויסט, רוברט ראוכנברג, קארל אולדנברג וריצרד המילטון. עבודותיהם שיקפו את קשת הנושאים וטכניקות העבודה של הפופ-ארט.