רחם בשירות המדינה - מדיניות ילודה בישראל כאמצעי פוליטי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2008
מספר מילים 8161
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

ר א ש י  פ ר ק ים מבוא    –..
עמ' 3
פרק א':  הויכוח על הדמוגרפיה בארץ ישראל   .. עמ' 5
        – מאפייני גידול האוכלוסייה בישראל                 * מגמות דמוגרפיות בקרב האוכלוסייה הערבית                 * מגמות דמוגרפיות בקרב האוכלוסייה היהודית         – "האיום הדמוגרפי" בהקשר של הקונפליקט הערבי-יהודי פרק ב': "הגוף הפורה" כאובייקט פוליטי       –
עמ' 11
         – מדיניות ילודה כאמצעי פוליטי          – הניהול החברתי של טכנולוגיות פריון בישראל פרק ג': ישראל כמדינת לאום אתנית    –..  עמ' 18
–          אי שוויון בין קבוצות לאומיות לקבוצות "חוץ-לאומיות" –          מדיניות דמוגרפית כבסיס לגזענות פרק ד': אמהות ואזרחות בישראל …
עמ'  23
–          מדינת כל אזרחיותיה?
–          עקרון השוויון בין המינים –          עבודת האמהות סיכום     -…    עמ' 28
מ ב ו א ישנו מיעוט של נושאים בשיח הציבורי, אשר הדיון בהם מקיף ומוביל למחוזות שונים ומשונים, ואחד מהם הוא העיסוק בנושא הדמוגרפי. הויכוח סביב שאלת "השד הדמוגרפי" בישראל נמצא בתנופה מתמדת בדיון הציבורי של תקופתנו. התקשורת הכתובה והאלקטרונית שופעת דעות וביקורות על "הסכנה הדמוגרפית" המאיימת על ישראל כמדינה יהודית, בעקבות מאזן האוכלוסייה שצפוי, על פי התחזיות, לנטות לטובת האוכלוסייה הערבית בתוך פחות משני עשורים. קובעי מדיניות ואנשי אקדמיה מכל גווני הקשת הפוליטית מצטרפים לדיון זה, ואף נאבקים על הדרך שבה יש לעצב או לכוון את הדפוס הדמוגרפי של האוכלוסייה. הויכוח הדמוגרפי מתחולל על רקע
הנתונים הסטטיסטיים המנתחים את התפלגות הקבוצות האתניות המגוונות מהן מורכבת אוכלוסיית ישראל. מדינת ישראל נודעת כמדינה מערבית מפותחת, אך במאפייני גידול האוכלוסייה היא שונה ממרבית מדינות העולם המפותח. גידול האוכלוסייה הגבוה בישראל מתרחש הן כתוצאה מהגירה והן כתוצאה מריבוי טבעי.  אלא שלנוכח הידלדלות העלייה לישראל בשנים האחרונות, מזהירים דמוגרפים ישראליים, שיעור הערבים בישראל צפוי לצמוח במידה משמעותית ביחס לשיעור היהודים בארץ.
מדיניותה הדמוגרפית של ישראל מוצגת דרך החלטות הממשלה על מדיניות דמוגרפית משנת 1967 ומשנת 1986, ודרך פעולות המרכז לדמוגרפיה, אשר הוקם מכוח החלטות אלה על מנת להביא ליישום המדיניות האמורה. הדוח שעליו התבססו החלטות הממשלה קובע מדיניות של עידוד ילודה יהודית, מדיניות הפלות ומדיניות תכנון המשפחה בסקטור הערבי.  מדיניות דמוגרפית זו – בין אם נכונה היא או פסולה – משליכה במידה ניכרת על זכויות נשים ועל זכויות המיעוט הערבי . אחת הזירות המרתקות לבחינת הניהול הממשלתי של הגוף הפורה הן טכנולוגיות הפריון החדשות, שכן הן הפכו במהלך העשורים האחרונים למושאם השנוי במחלוקת של מחוקקים כלכלנים, משפטנים ואנשי דת ברחבי העולם.  טכנולוגיות אלה הפכו נפוצות מאוד במדינת ישראל, עד כדי כך שהפכו אותה למעצמת פריון בקנה מידה עולמי. שני מימדים נוספים שאי אפשר להפריז בחשיבותם מתגלים כמהותיים להבנת הפוליטיקה של פריון וילודה – המימד הגופני והמימד המגדרי. מטאפורות כמו "אמא מולדת", "הרחם הלאומי" או "המאבק על הרחם" חושפות למעשה את קווי המתאר של פרקטיקות רגולטיביות המקבעות זה בתוך זה את הגוף הנשי ואת הגוף הפוליטי הלאומי. עבודה זו מטרתה לדון בוויכוח הישראלי העכשווי על דמוגרפיה, אזרחות ומגדר. בכוונתי להעלות את נושא השימוש הנעשה על ידי מדינות וקהילות בגוף האישה כיעד דמוגרפי, תוך הצגת סוגי מדיניות הילודה הנהוגים בישראל. כמו כן, העבודה תציג את הרכבה הדמוגרפי של מדינת ישראל ותבחן את מדיניותה לעידוד ילודה יהודית באספקלריה של זכויות נשים ומיעוטים. בתוך כך, שאלת המחקר עמה אבקש להתמודד היא: האם מדיניות דמוגרפית לעידוד ילודה יהודית ולשימוש ברחם הנשי ככלי במאבק הלאומי מהווה אמצעי ראוי להשגת התכלית האמורה? השערתי היא, כי על אף ששמירה על רוב יהודי מוגדרת כתכלית ראויה לשמירת ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הרי שנקיטת מדיניות של עידוד ילודה יהודית, מלבד העובדה שהיא מפלה בין אזרחי המדינה על בסיס מוצאם הלאומי, משעתקת את תפקידן של נשים כנשאיות של הקולקטיב ואף פוגעת בזכותן על גופן. בחלקה הראשון סוקרת העבודה את הרכבה הדמוגרפי של מדינת ישראל, מאפייני גידול האוכלוסייה שלה והצפוי לה מבחינה דמוגרפית. הניתוחים המובאים בפרק זה מתבססים על נתונים שהתפרסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ועל ניתוחים שהופיעו בחוברת "ישראל 207-2020 – על דמוגרפיה וצפיפות", בהוצאת אוניברסיטת חיפה.  נתונים אלה נתנו לי אפשרות לבנות מדד המצביע על "השד הדמוגרפי" בהקשר של הקונפליקט הערבי-ישראלי. הפרק השני יעסוק באינטרס הלאומי של עידוד הילודה, ויציג את הניהול החברתי של טכנולוגיות פריון בישראל, הידועה כמקרה ייחודי של שימוש מרובה, הגבוה ביותר בעולם, בטכנולוגיות עזר לפריון. הפרק השלישי ייבחן את בעיית הגדרתה של ישראל כדמוקרטיה אתנית, ובהקשר זה ידון בשאלה: האם העובדה שישראל מגדירה עצמה כמדינת לאום אתנית מקנה לה זכות לנקוט במדיניות ילודה שונה כלפי אוכלוסיות שונות. הפרק השלישי ידון במעמדה של האישה בישראל במובן של אזרחות, אמהות והקשר ביניהם.
 בעבודה זו בחרתי להתמקד דווקא במקרה המחקר הישראלי, שכן הוא ידוע כמי תרם תרומה חשובה לגיבוש התיאוריות על הקשרים שבין דמוגרפיה, לאומיות, קונפליקטים אתנו-לאומיים ויחסי מגדר. מחקרים ביקורתיים רבים כבר הסבו את תשומת הלב להשלכות המגדריות החשובות של הפוליטיקה הדמוגרפית הלאומית, כלומר – לכך שבהקשר של אתנו-לאומיות יהודית חזקה , גופן של נשים נחשב ל"רחם לאומי", ומעמדן בחברה מוכפף לתרומתן הלאומית לגידול האוכלוסייה היהודית.