תוכן עניינים
נושא                                                                                                                                           עמוד
1 . מבוא                                                                                                                                             3

2 . המיתוסים על עולם העסקים                                                                                                      
4
3 . ריסון המערכת העסקית   
3 .1 ריסון ממשלתי                                                                                                                         5
  
3 .2 ריסון עצמי                                                                                                                               7                                                                         
4 . עקרונות המוסר בעסקים    
4 .1  גישת התועלתנות                                                                                                                  
8            טובת היחיד וטובת הכלל    
4 .2  גישת הדאונטולוגיה                                                                                                          9,10              הכלל המעשי             נוסח האדם כתכלית 5. החברה מול לקוחותיה                                                                                                               11

6 . סיכום                                                                                                                                        
1 2
7. ביבליוגרפיה                                                                                                                               13              -להלן חלק מהמבוא  פרק 1-  מבוא
מה מותר ומה אסור בפרסום היא לא רק שאלה משפטית, אלא גם אתית ומקצועית. בכל פרסום יש מידה של הטעיה. הפרסום לא נועד לקדם את האמת המוחלטת וודאי לא נועד למסור לצרכן את כל האמת. מטרת הפרסום היא לקדם את האינטרסים של המפרסם. הצרכן כמובן מודע לכך, או צריך להיות מודע לכך. בתחום זה אנו נמצאים על חבל דק, כאשר ההטעיה אסורה על פי חוק ומהווה גם עבירה פלילית שעונשה עד שנת מאסר. השאלה הגדולה היא כמובן מהי הטעיה ? או מהי האמת הפרסומית? יש פער גדול, כמעט קשה ליישוב בין הנורמה הנדרשת בחוק ובפסיקה של בתי המשפט, לבין המקובל בעולם הפרסום. אחת הטענות המרכזיות כנגד הפרסומות בטלוויזיה היא שהן חסרות טעם, גסות, ופוגעות בחינוכם של ילדים. רבים טוענים כי לפרסומת כוח מעצב ומחנך. ילדים שרים את הפרסומות ומשננים אותן, וגם המבוגרים מושפעים מהשפה ומהדימויים של עולם הפרסום.  מוסכם שיש מקום להגבלות בשל פגיעה בטעם הטוב בפרסומות, אולם אין הסכמה על מהותן. ביטויים כמו "לך תצטיין"  נראים לרבים כפגיעה בטעם הטוב, אולם זכו לאישור הרשויות לרבות בג"צ בג"צ למעשה נמנע מלקבוע גבולות לפגיעה בטעם הטוב, והעדיף את חופש הביטוי של המפרסמים.
לאחרונה, ניתן למצוא פרסומות שמעליבות את הצופה, מכנות אותו פרייאר (אם הוא משתמש בטלפון סלולארי בבית) או אידיוט ,או (בפרסומת של חברת החשמל) בטלן שמהתל עובדי חברת חשמל. אולי אין כאן פגיעה בטעם הטוב במשמעות החוקית, אך ודאי יש כאן פגיעה מסוימת שעלולה לחזור כבומרנג למפרסם.
עולם הפרסום הוא עולם מלא ילדים. הילדים, כך מסתבר, הם ידידיו הטובים של הפרסומאי. ילדים זוכרים פרסומות, אוהבים אותן, וככל הנראה גם מושפעים מהן.  המחוקק קבע לעניין זה תקנות מיוחדות שכל מטרתן למנוע השפעה מניפולטיבית על קטינים. התקנות קובעות כי הפרסומת תהיה תואמת ערכים חיובים כגון אדיבות, סובלנות, אחווה וכו'. אסור לעודד קטינים לשכנע את הוריהם או להפציר בהם לרכוש עבורם את המוצר ואסור לכלול בפרסום רמזים מיניים. ספק רק אם חלק ניכר מהפרסומות הפונות לילדים עומדות בכללים אלה.