עבודת סמינריון הלשון הפיגוראטיבית ביצירותיו של ש"י עגנון "האדונית והרוכל" ו"תהלה" ת.עניינים מבוא   1
פרק 1. הלשון הפיגורטיבית   3
1 .1 הלשון הפיגורטיבית- מהי?. 3
1 .2 המטאפורה. 5
1 .3 הסימבול. 6
1 .4 הדימוי 7
פרק 2. ביטויים פיגורים ב"אדונית והרוכל"  8
2 .1 מטאפורה. 8
2 .2 הסימבול. 10
2 .3 הדימוי 12
ביבליוגרפיה   14
מבוא
שמואל יוסף עגנון נולד כשמואל יוסף  צ'אצ'קעס בשנת 1888 בעיר בוצ'אץ' שבגליציה. הוא לא למד בבית ספר, ואת השכלתו קיבל מהוריו. כשהיה בן שמונה החל לכתוב בעברית וביידיש, והרבה לקרוא את יצירות סופרי דור ההשכלה. בגיל 15 פירסם את יצירתו הראשונה – פואמה ביידיש, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון בעברית.
בשנת 1907 עלה לארץ ישראל לראשונה ופרסם לראשונה בישראל בבטאון "העומר" בשנת 1908. פרסומה של יצירה זו, עליה חתם בשם העט "עגנון" (הנובע משם היצירה), הובילו אותו לאמץ את השם  לשמו הספרותי, ומשנת
1 924 – לשם משפחתו הרשמי.
 בשנת 1913 עבר לגרמניה ומספר שנים מאוחר יותר הכיר שם  את איש העסקים שלמה זלמן שוקן, שהפך להיות המוציא לאור שלו. מנקודה זו כל ספריו של עגנון ראו אור בהוצאת "שוקן", וסיפורים קצרים שלו התפרסמו דרך קבע בעיתון "הארץ", שגם הוא בבעלות משפחת שוקן. ב-1921 חזר לארץ ישראל בשנת
1 929 ונשאר בה את יום מותו.  עגנון זכה פעמיים בפרס ביאליק ופעמיים בפרס ישראל. בשנת 1966 זכה בפרס נובל לספרות.  הוא  נפטר בירושלים ב-17 בפברואר
1 970. מאז מותו של עגנון המשיכו להתפרסם יצירותיו בהוצאות מחודשות ואף יצירות חדשות שפורסמו מתוך העזבון שלו על ידי בתו. השנים שחלפו מאז מותו העצימו את תהילתו וזה הפך למשורר הלאומי של ישראל. יצירתו של עגנון נשענות במידה רבה על מקורות  היהדות כמו התנ"ך, ספרות חז"ל , סיפורי חסידים, מנהגים, האמונה והלשון. עגנון השתמש במקורות אלה על מנת לנסוך בהם משמעות חדשה ופרשנות אישית. עיקר השפעות באה לו  מהספרות והתרבות הגרמנית בפרט, ומהספרות האירופית בכלל (שאותה קרא בתרגום לגרמנית). גם הספרות העברית החדשה השפיעה על יצירתו, ובין גיבוריו ניתן למצוא  את בני העלייה השנייה. כל יצירותיו של עגנון פורסמו קובצו בסדרה של שמונה ספרים המציגה את יצירותיו השונות שחולקו על פי סוג (רומן, שירה, סיפור קצר).  יצירותיו הן בעלות שם עולמי ותורגמו לשפות רבות. בין סיפוריו הבולטים: "תמול שלשום", "סיפור פשוט", ו"אורח נטה ללון".
היקף היצירות של עגנון כמו גם המחקרים השונים שנערכו על האיש ויצירותיו הם עצומים. על כן, במסגרת מחקרית זו, בחרתי להתמקד בהיבט אחד מבין רבים בכתביו של עגנון-השפה הפיגוראטיבית. בחרתי לעסוק בלשון זו כפי שהיא מתבטאת בשתיים מיצירותיו: "האדונית והרוכל" ו"תהלה".
בעבודתי אבקש לבחון את האופן שבו מתבטאת הלשון הפיגוראטיבית בשתי היצירות שהן מז'אנר הסיפור הקצר.  ראשית, אציג את מהותה של לשון זו, בהמשך אציג את עקרונות הלשון הפיגוראטיבית כפי שזו בא לידי ביטוי הלכה למעשה ביצירות הנבחרות.
בהמשך אציג דיון בשני הסיפורים גם יחד ואשווה בין מאפייני הלשון הדומים ביניהם.
אסיים עם דיון וסיכום שיענה על שאלת המחקר, תוך הצגה של עיקרי המסקנות מן המחקר.