החוג להיסטוריה של המזרח התיכון עבודה מסכמת בקורס:
"מרי, מחאה ואופוזיציה באיראן החדשה" איראן היא רפובליקה אסלאמית –שיעית המנסה לשלב בין עקרונות דמוקרטיים לבין עקרונות הדת. ההיסטוריה של המדינה מעידה כי כמעט כל זרם פוליטי עשוי לצמוח בה, וזרמים רבים אכן פעלו בה, רובם לפרקים קצרים. איראן ידעה זרמים ימניים קיצונים, ליברלים,שמלאיים אסלאמיים, קומוניסטיים ועוד ועוד. במסגרת בחיבור הנוכחי אבקש לבחון את התפתחותה של התנועה הקומוניסטית תוך שרטוט הגורמים שהשפיעו על התהוותה בתחילת המאה ה-20 ועד לימינו אנו. עם צמיחת התעשייה והתפתחות הייצור הקפיטליסטי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, האידיאולוגיה המרקסיסטית מצאה את דרכה לאיראן, באותם  שנים בהן היא  עברה המדינה מחברה פיאודלית לחברה לקפיטליסטית. השינויים הכלכליים והחברתיים שעברו על המדינה באותן שנים הובילו צורך לשלוח עובדים לארצות אירופה על מנת לרכוש ידע תעשייתי שיאפשר לקחת חלק בתיעוש. איראניים אשר  נשלחו לארצות רחוקות כמו רוסיה וקווקאז, הביאו עימם רעיונות חדשים של שוויון וזכויות. בשנת 1904 בעקבות חזרתם של איראנים מרוסיה, אורגנה לראשונה מפלגה סוציאל-דמוקרטית שהייתה הבסיס להתפתחותם של כוחות קומוניסטים בשנים לאחר מכן.   התנועה צברה כוח בהדרגה ובשנת 1917, בעקבות הצלחתה של המהפכה הרוסית –