עבודת סמינריונית בנושא "השפעתם של יהודי ארה"ב בהשגת רוב לתוכנית החלוקה-החלטה 181" בקורס: "בין קוממיות להתשה" מרץ
2 008
              ת.עניינים מבוא   1
פרק 1. פעילות האו"ם בסוגיית א"י  3
1 .1 העברת אחריותה של בריטניה על ישראל לאומות המאוחדות. 3
1 .2 פעולתה של ועדת UNSCOP. 5
1 .3 התנגדות ועמדות ה"שחקנים". 7
1 .3.1 העמדה הערבית. 7
1 .3.2 העמדה היהודית. 8
1 .3.3 עמדת  בריטניה. 9
1 .3.4 עמדת ארצות הברית. 10 פרק 2. פעילות השדולה של יהודי ארה"ב  12
2 .1 המאבק על תמיכתה של ארצות הברית. 12
2 .2 המאבק על נגב. 14
2 .3 המאבק על תמיכתן של מדינות נוספות. 16
פרק 3. קבלת ההחלטה המכרעת בעצרת הכללית   18
3 .1 ההצבעה. 18
3 .2 ניתוח ההצבעה. 19
דיון  20 מסקנות וסיכום   23
ביבליוגרפיה   24
מבוא "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה ותעשה את מיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר שעשוי יהיה לפגוע בזכויותיהם האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא-יהודיות הקיימות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד המדיני מהם נהנים היהודים בכל מדינה אחרת." בדברים אלה מציג ארתור ג'יימס את נכונותה של הממלכה המאוחדת להכיר בקיומו של בית יהודי בישראל ולחתור לעבר הגשמת מטרה זו. מסמך זה אשר נכתב בשנת 1917 מסמל את תחילתו של תהליך שהגיע לשיאו ב-1948, תהליך שבו העם היהודי עשה את מסעו להקמת יישוב יהודי בארץ ישראל. הדרך הייתה ארוכה ומפותלת וכללה אינספור של וועדות, תוכניות, החלטות, תומכים ומתנגדים. ציוני הדרך במסע לעבר מדינה יהודית רבים הם, אולם נראה כי לאחר "הכרזת בלפור", ניתן לסמן את "ועידת פיל" והכרזת האומות המאוחדות על "תוכנית החלוקה", כאירועים משמעותיים ביותר שהתרחשו בשנים  שלאחר הצהרת בלפור, אירועים  שהניחו את היסודות להכרה במדינת ישראל.           ועדת פיל ביולי המליצה על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות, האחת יהודית והשניה ערבית, ופרוזדור בחסות בריטית המחבר את יפו עם ירושלים.  היהודים קיבלו את התכנית בהסתייגות, הערבים דחו אותה על הסף. תוכנית זו היוותה את הבסיס שעמד לאישור האו"ם 11 שנים לאחר מכן. המלצות הועדה הפכו את הקמתה של המדינה היהודית ריאלית יותר ועומדת בפתח. בשנים שלאחר מכן פעלו היהודים על מנת להתכונן לקראת הקמתה של מדינה, ובעיקר לקראת מדינה שתאלץ להתמודד עם סירובם של שכניה להכיר בה. השנים חלפו ואיתן גרסאות שונות לפיתרון הסכסוך היהודי-ערבי, אולם, משנבחנו כלל התוכניות, שבה ההכרה כי הפיתרון היחיד שעשוי להוות דרך של פשרה, הוא תוכנית שתחלק את הארץ בין שני העמים. לאחר בדיקה ובחינה של שאר האופציות המליצה הועדה האחרונה בשורה של ועדות- וועדת האו"ם לענייני ארץ ישראל, כי תוכנית החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות היא ההצעה הריאלית ביותר, המלצה שהובאה לאישור האו"ם ב-29 לנובמבר 1947, תאריך הנחקק היטב בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.  ההחלטה זו, חרצה במידת מה את גורלה של מדינת ישראל ושל העם היהודי. בשנה זו התאספו האומות המאוחדות והצביעו על "תוכנית החלוקה" החלטה הידועה בשם "החלטה 181". בהחלטה זו הוחלט לקבל את מתווה החלוקה של מדינת ישראל לשתי מדיניות עצמאיות יהודית וערבית ואזור בינלאומי (ירושלים). ההחלטה העקרונית על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל שינתה את פניה של ההיסטוריה. אולם, הדרך לא הייתה שזורה בשושנים, השנים שקדמו לאסיפה באו"ם ולקבלתה של ההחלטה, לוו בניסיונות רבים של היהדות הציונית לשכנוע של מנהיגי העולם לתמוך בהחלטה. היהודים ברחבי העולם פעלו על מנת להביא את המנהיגים לידי תמיכה בתוכנית, אולם, מעל כולם בלטו יהודי ארצות הברית, שעמלו רבות על צירוף של המעצמה האמריקאית  לרשימת המדינות התומכות בהקמתה של מדינה יהודית. בעבודתי, אבקש לבחון את השאלה, מהי מידת השפעתם של יהודים אלה  על קבלת רוב באסיפת האו"ם שחרצה את גורל העם היהודי? על מנת לענות על שאלה זו, אציג את מעבר סוגיית ארץ ישראל מטיפולה של  הממלכה הבריטית לטיפול של הארגון הבינלאומי, אבחן את עמדות הגורמים השונים כלפי תוכנית החלוקה, בהמשך אציג את פעולותיהם של יהודי ארצות הברית לקידום הקמת מדינה יהודית, אמשיך בדיון בשאלת המחקר ואסיים בסיכום שיענה על שאלת המחקר ויציג את מסקנותיי.