מבוא
המונח טראומה ביוונית פירושו פצע או חבלה. טראומה נפשית משמעה מצב שבו עומד האדם חסר-אונים מול איום חיצוני על עצם קיומו ואין לו משאבים (פנימיים וחיצוניים) להתמודדות עם האיום.
במציאות הביטחונית- חברתית במדינתנו בשנים האחרונות יש חשיפה רבה לאירועים קשים וטראומתיים החל ממלחמות, פיגועים ועד לאירועים אישיים לכל אדם (נוי, 1991, 2000).
לפי ה- DSM-4 (1994 APA,) טראומה גורמת למספר שינויים:
–                                ערעור האמון בחוקיות הקיימת בעולם ובעצמי –                                תחושה מתמדת של שרירותיות וציפייה לקטסטרופה –                                תחושת חוסר אונים וזעם גורמי הלחץ, משך האיום, איכותו וכמותו, הם שקובעים את עוצמת התגובה לטראומה (אסון טבע, קיים הסבר חלופי- "מה שלא הורג מחשל!!"). ישנם מצבים שבהם האיום הממשי חדל מלהתקיים, אך החשש כי המצב עתיד להישנות אינו מרפה. זוהי תגובה פוסט-טראומטית  (PTSD- Post Traumatic Stress Disorder) (לואיס הרמן, 1992).
תגובה פוסט-טראומטית הינה סינדרום המופיע בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. עיקר התגובה הוא כשל של מנגנוני התמודדות הגורם לקשיים ולהפרעות בתפקוד האישי, המשפחתי, המקצועי והחברתי. ישנה פוסט-טראומה מתמשכת שבה מרגע האירוע ואילך האדם סובל מהתסמינים וישנה מושהית, שבה לאחר מספר חודשים של תפקוד תקין האדם לוקה בתסמינים.
תסמיני ההפרעה: חודרנות – חדירה של זיכרונות טראומטיים מהאירוע באופן חוזר ונשנה ומכאיב באמצעות מחשבות, דימויים, וחלומות בזמן השינה; מצוקה ניכרת בזמן חשיפה לדברים המרמזים על האירוע או מזכירים אותו; ופעולות או תחושות כאילו האירוע ממש קורה שוב (פלאשבק). הימנעות – הימנעות והתרחקות מכל מה שעשוי להזכיר את האירוע הטראומטי וקושי לזכור היבטים חשובים שלו.
נתק רגשי המתבטא באיבוד עניין, תחושת ניכור ואדישות כלפי אחרים, וקושי להרגיש או להביע רגשות חמים.
עוררות יתר – סף גירוי נמוך ועוררות יתר המתבטאים בהפרעות שינה, עצבנות והתקפי זעם, קושי להתרכז, חרדה וחשדנות. התנהגות אלימה כלפי הסובבים ונטייה להרס עצמי (DSM-4, APA, 1994; ICD-10,1997).
הפרעה פוסט-טראומטית היא הפגיעה השכיחה והמקור העיקרי לנכות נפשית בעקבות היחשפותם של החיילים להתנסויות הטראומטיות הכרוכות בשירות הצבאי ובעיקר במלחמה. כ-  13%-20% מהלוחמים שנחשפו למלחמה, ימשיכו לסבול בחלוף השנים מהפרעה פוסט- טראומטית. במחקר קהילתי שנערך בישראל, נמצא כי 183
(16.5%) מהגברים שדיווחו שנטלו חלק במלחמה (ששת הימים, התשה, יום כיפור או לבנון הראשונה), אובחנו כלוקים בהפרעה פוסט-טראומטית (Solomon, Neria & Ohry, 1994). חשיפה לטראומה יכולה להשפיע על התפתחות של הפרעות שונות נמצאה שכיחות של בין 10% ל- 90% של תגובות פוסט-טראומטיות הבאות לידי ביטוי בהפרעות חרדה, דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים והפרעות אישיות ( Rundell, Ursano & Holloway, 1989).
תוכן העניינים:
                       מבוא                                                                                                                     1
                                                                                       א. קריטריונים לאבחנה והדינאמיקה של ההפרעה                                        3-2
                       ב. ניתוח ספר: המנון לשמחה/ שפרה הורן                                                      5-4
                       ג. ניתוח ספר: רסיס ממגש הכסף/ מנחם אנסבכר                                            7-6
                                                  רשימת מקורות                                                                                                       10-9