הפקולטה ללימודים מתקדמים המסלול להוראה רב תחומית  תפיסת תפקידו של המורה בסינון וביקורת מסרים פוליטיים באמצעיי המדיה. עבודה בקורס:
חינוך פוליטיקה ומה שביניהם תאריך הגשה:23.2.09
תוכן עניינים

1 .   הקדמה.
                                                           
2 .   מסרים פוליטיים במדיה.
א.   קולנוע ומסרים פוליטיים.

3 .   ספרי לימוד –  מסרים פוליטיים ואידיאולוגיים.

4 .   חשיבה ביקורתית ופדגוגיה ביקורתית.
                    5.   סיכום.      
6 .   ביבליוגרפיה.                                              וובליוגרפיה.
הקדמה חלק מתוכנית הלימודים במקצועות המדיה כוללת צפייה ביקורתית בסרטים, למסרים שמעביר הסרט ועד ההקשר המתקבל אצל התלמיד בכיתה יש השפעות רבות : חינוכיות, פסיכולוגיות, פוליטיות. תפקידו של המורה להפוך את תהליך הצפייה לחשיבה ביקורתית. "חשיבה ביקורתית היא לעולם תלויות תחום תנאי הכרחי ואולי גם מספיק לחשיבה ביקורתית בתחום נתון הוא הבנת מבנה הדעת שלו" (הרפז, 96), על ידיי פיתוח חשיבה ביקורתית ניתן להעביר לתלמידים כלים להבנה בשפת המדיום, לנתח את היצירה על פי תיאוריות מדיה, ידיעת כללי הסינמטוגרפיה, הבנת מבנה הנרטיב וההתרחשות "מאחורי הקלעים". בחירת הסרטים או היצירות היא משמעותית, וזאת על מנת שיהיה גלום בה הפוטנציאל לחשיבה ביקורתית – "כל יצירה גדולה מגלמת חשיבה ביקורתית, ומבחינה זו שומרת התרבות על רצף הגלויים של חשיבה ביקורתית" (פסמור,96). לעיתים הסרטים נבחרים על פי תוכנית לימודים או לפי בחירת אישית של המורה, (בעבודה זאת אתייחס בעיקר לסרטים היסטוריים), הצפייה הלימודית כוללת ניתוח תכנים, וורבליים וצורניים, בכלים היסטוריוגרפים ואומנותיים – בתוכניות הלימודים בקולנוע, ובתקשורת ההמונים – מתמקדים במדעי החברה. לעיתים נוצר שיח פוליטי מתוך הטקסט, דיאלוג בו המורה צריך להחליט האם להציג את עמדתו האישית, על פי זרם הפדגוגיה החברתית השיח צריך לעודד נקיטת עמדה פוליטית או חברתית, גישה המעודדת אקטיביזם בהוראה, "בדרך זו יסיקו המתדיינים מסקנות מרחיקות לכת ויתאגדו יחדיו כדי לחתור לעשייה שאולי תוביל בעתיד לשינויים פוליטיים וחברתיים של מציאות דכאנית" (גור,95). מאידך מורה המוגדר כ"חושב ביקורתי" יהיה מסוגל להזדהות עם לפחות שתי השקפות מנוגדות ומוצקות כראוי על אותו נושא, ויחד עם זאת לשמור על עמדתו שלו ביחס לנושא, וכך לא לנקוט עמדה פוליטית או א- פוליטית. מצד אחד מערכת החינוכית מנסה להתמודד עם המדיום התקשורתי הזה על ידיי בניית תוכניות לימודים באוריינטציה למדעי החברה, מבקרת את המדיום, מסננת מסרים מצד שני נותנת לו כוח כדיסציפלינה מוכרת בתוך מערכת החינוך וכך היא מנסחת את מטרת תוכנית לימודים : " הקניית כלי ניתוח, הערכה וביקורת של הידע הפורץ מערוצי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים.
במרכז המקצוע עומדת חווית הצפייה בטלוויזיה כמדיום דומיננטי משקף והמעצב את ההוויה התרבותית החברתית והפוליטית ",  (המינהל למדע וטכנולוגיה ,08). גם תקשורת וגם חינוך מבוססים על שילוב בין דיסציפלינה אקדמית למקצוע מעשי (הוראה/הפקה),"שתיהן דיסציפלינות אקדמיות, רב-תחומיות, בין-תחומיות וכוללניות. שתיהן מכילות את כל הקטבים של התרבות: נורמות ומוסר, ידע וחשיבה, ביטוי רגשות ומשאבים טכנולוגיים כלכליים. התקשורת מתווכת בין חלקי התרבות והחברה וביניהם לציבור. גם החינוך נדרש למלא מגוון תפקידי תיווך חברתיים, תרבותיים, רגשיים, קוגניטיביים, טכנולוגיים" (פוירשטין 97, Rosengren 85  מתוך תדהר & מלמד, 05). ניתן להיווכח בקשר בין התחומים, אך האם ניתן לאמוד השפעת מסרים פוליטיים בכיתה?, ניתן ללמוד על העברתם של המסרים הפוליטיים במערכת החינוך דרך מדיום אחר – ספרי הלימוד, במאמרה של זמיר (03) עולה הקשר הדיאלקטי בין פוליטיקה וחינוך, כאמצעי להעברה אידיאולוגית או פוליטית בספרי הלימוד ובקוריקולום, וניתן להבחין בשוני  בניהם (לם, 04). גם המדיום התקשורתי מהווה כיום סוכן סוציאליזציה משמעותי לילד, אחד האספקטים בהבניית מציאות ותרבות נעורים מתמקד במונח "אובדן הילדות", שהוטבע בהקשר הטלוויזיוני על ידי הוגים כפוסטמן ומאירוביץ (למיש, 2002 ), המדיום התקשורתי בעל מאפיינים שונים מהספר: תזזיתי מול ליניארי, קבוצתי מול יחיד, מיידי, בעל השפעה והעברת מסרים קצרי טווח, באמצעי המדיה בשונה מספרי הלימוד המסרים הפולטים מגיעים באופן מידי לצופה וכך מקשה על דרך הסינון שלהם. השפעת המסרים הפוליטיים במדיום התקשורתי הוכחה לאורך ההיסטוריה ככלי שימוש אפקטיבי של מדינות טוטליטריות (ברית המועצות וגרמניה) שגייסו את הקולנוע לתעמולה להעברת מסרים פוליטיים, כמו את יתר ערוצי תקשורת ההמונים.(קציעה אביאלי – טביביאן, 99 ). דוגמא אחרת היא סרטים היסטוריים המפרשים לציבור הרחב את ההיסטוריה הלאומית, ואגב כך מייצרים, מארגנים, ובמידה רבה אף מאחדים את הזיכרון הקולקטיבי, מבחינת השפעתם ותעמולתם לעיצוב התודעה ההיסטורית. כוחם טמון ביכולתם להחיות את הנרטיב ההיסטורי בכלים סינמטוגרפיים :" כך חוו מיליוני צופים אירופים את מלחמת וייטנאם, כשצפו בה דרך עדשת המצלמה של פרנסיס פורד קופולה בסרטו מ – ,1979 אפוקליפסה עכשיו "(אנטון קייס 91 , זמנים 39). את ההטיות הפוליטיות אפשר לראות  בקולנוע הישראלי, דרך דיכויים של קולות לאומיים, אתניים, ופוליטיים, בתופעה המוגדרת "פוקליזאציה" ,לדוגמא "סרטי החלוצים"  לפני 1967 שם נקודת מבט הנשלטת על ידיי היהודיים ישראלים,(שוחט,98). המורה מודע למסרים הפוליטיים בספרי הלימוד, בסרטי הקולנוע ובטלוויזיה ועליו לבחור "בארסנל" הכלים הפדגוגיים שברשותו את הסגנון המתאים,  " הובס מציגה את הדברים כדילמות שמתבקש לבחור באחד הקצוות שלהן. אנחנו יוצאים מההנחה שהפתרון הוא שילוב בין הקצוות: על המורה למצוא את נקודות האיזון בין תכנים פופולאריים לתכנים קאנונים, בין הגנה מפני תכנים שליליים קיצוניים לבין חוויית ההנאה, בין למידה עיונית לבין הפקה, בין הביטוי היצירתי והפרשנות לבין הביקורת, בין הניתוח האידיאולוגי לבין הניתוח הניטראלי, בין מטרות ההוראה לבין מטרות הגורמים המסחריים, בין טובת התלמידים לבין שיקולי הפרסום"  (תדהר & מלמד,95 ). אך לחוויות הצפייה כללים משלה, ואמצעיי העברת מסרים הכרתיים ותת הכרתיים אינם ניתנים לבדיקת מתודולוגית במסגרת ביה"ס, וזאת גם בשל החשיפה לאמצעי התקשורת מחוץ למסגרת הלימודים. האם ניתן להניח שסרטים בהשוואה לספרי הלימוד בביה"ס הם אמצעיים להעברת מסרים אידיאולוגיים ופוליטיים?, ומה בנוגע למידת השפעתם?, המסקנה במאמרה של זמיר כי אין ממצאים אמפיריים על מידת השפעתה של ספרות על הילד, שכן קשה למדוד ולבודד אותה משאר ההשפעות הסביבתיות הפועלות עליו, (כהן, 85 מתוך זמיר,95). בעבודתי  " תפיסת תפקידו של המורה בסינון וביקורת מסרים פוליטיים באמצעי המדיה" אנסה לבחון את הנושא של העברת מסרים פוליטיים במדיה על פי גישות שונות (בשיטה המשפך) :  צורני, תוכני, קוריקולום, ודרכי חשיבה ביקורתית, וזאת על מנת להעלות היבטים שונים בהעברת מסר פוליטי או אידיאולוגי כחלק מתהליך הצפייה הביקורתית.