רגולציה עצמית בתחום הפרסום חלק א'- הצגת הנושא:
לאורך מאה וחמישים שנים, מאז הולדתה של הרגולציה, ניתן מענה לשני אפיקים חסרים: הכלכלי והחברתי. התפתחותה הייתה פועל יוצא של השתכללות החיים, התקדמות הטכנולוגיה ומיסוד דפוסים ניהוליים וארגוניים מורכבים. למעשה, הרגולציה התקדמה והתפתחה ביחס ישיר להתפתחות חייה של החברה. המדיניות הרגולטורית מווסתת פעילות או התנהגות כלשהי, בעיקר את מימוש האינטרסים של כל אחד מ"השחקנים" בצומת מסוים. המנגנון הרגולטורי בכל המדינות נועד למטרה אחת- שמירה על האינטרס הציבורי, אך כל מדינה מעצבת את המנגנון הרגולטורי שלה על פי מדיניותה ושיטתה היא.
המינוח העברי לרגולציה מתאר אקטיביזם של ויסות, הסדרה, פיקוח או תקינה לאו דווקא של השלטון. בהקשר הממשלתי, הרגולציה מצביעה על פעולה של השלטון המסדירה את הפעילות שנעשית בתחומי סמכותו ומרותו (ארבל- גנץ, 2003). חוקרים רבים מבקשים להגדיר את המונח רגולציה, ובשל כך, קיימות  למונח הגדרות רבות ושונות. ההגדרה שאנו בוחרות להתייחס באמצעותה לתחום הרגולציה בתקשורת, הינה ההגדרה של  Baldwin, Scott & Hood (1998), זאת משום שמצאנו כי הגדרה זו משקפת בצורה הטובה ביותר את תפקידיה ומטרותיה של הרגולציה בכלל והרגולציה בתקשורת בפרט. החוקרים מציעים הסבר לרגולציה בשלושה מובנים: (1) במובן הרחב יותר- רגולציה היא מכלול המנגנונים המיועדים לשליטה ופיקוח על החברה (במטרה ליצור סדר בחברה ולהגביל את הפרט). (2) במובן הצר יותר- רגולציה היא מכלול המנגנונים של המדינה לניווט המשק והכלכלה (לאפשר פעילות חברתית ומשקית במדינה). (3) במובן הספציפי ביותר-