ככלל, כאשר אחד מבני הזוג מציג ביודעין מצג שווא בדבר רצונו בנישואיו לאחר, הרי שאין כל קושי עקרוני לקבוע כי תקום לצד השני תביעה מכוח עילת התרמית לפי סעי' 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מיקומה של העילה במפה המשפטית תהיה "במשבצת" של דיני הנזיקין והפיצויים להם יהיה זכאי הנפגע יהיו לפי דינים אלו, קרי פיצויים, שתכליתם להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו.
מבלי לקבוע מסמרות ובמאמר מוסגר, יתכן ובמקרה כזה ניתן יהיה לזכות את הנפגע בפיצויים עונשיים לאור הלכת אטינגר, לפיה ברשלנות חמורה או בזדון, ניתן להשית פיצויים עונשיים על המעוול. אולם, במקרה בו בני הזוג באמת ובתמים הסכימו להינשא זה לזו בלב אחד ובחלוף תקופה, אי-מי מהצדדים שינה טעמו ושוב אין ליבו חפץ בנישואין אלה מטעמים כאלו ואחרים, תעלה השאלה, האם ראוי הוא כי הצד הנפגע יהיה זכאי לפיצוי עבור נזקיו בעילה חוזית. לשון אחר, האם הבטחת נישואין הינה חוזה שהפרתו מקימה לצד הנפגע עילה חוזית. המצב המשפטי כיום וכפי שבא לידי ביטוי בפרשת פלונית הוא, שבאופן עקרוני הבטחת נישואין , בהתקיים התנאים להתקשרות חוזית, נופלת לגדריו של דיני החוזים וכי הפרתו מקימה עילה חוזית. אולם, רבים  הם המלומדים הסבורים כי בשלה השעה לביטולה של עילה זו. הטעם העומד בבסיס גישתם זו הוא, היות וההסכם להינשא הוא בעל אופי אינטימי-אישי, המצוי במחוזות הרגש, מן הראוי הוא להכיר בחירותו של אי-מי מהצדדים להשתחרר מכבליו של ההסכם מבלי שיהיה חשוף לתביעה, ככל שהתנהגותו אינה עולה כדי עוולה במסגרת דיני הנזיקין.
  בכך לא תמו הספקות בדבר החלתם של דיני החוזים על ההבטחה להינשא. אף אם מקבלים את הגישה שיש לשמר את העילה, מתעורר הספק במצב שבו לפחות אחד מהצדדים לחוזה הינו נשוי. הספק הוא בדבר חוקיותו של החוזה. יש מקום לסבור, כי חוזה זה הינו חוזה הנוגד את "תקנת הציבור" ומשכך אל לא לבית המשפט להיזקק לתביעה לפיצויים בשל הפרתו. במובאים שלהלן, נטען כי ישנם טעמים כבדי משקל לבטל כליל את העילה החוזית בגין הפרת הבטחת נישואין וכי ניתן אף ללא התערבות המחוקק לבטל עילה זו מתוך דיני החוזים עצמם.
לדעת רבים, הרעיון העומד בבסיס הטעמים שלא להכיר בעילה החוזית בגין הפרת הבטחת הנישואין הוא רעיון העומד  בבסיס הטעמים שלא להבחין בין הבטחת נישואין בין בני זוג פנויים לבין בני זוג שאחד מהם נשוי, באם מכירים בעילה. בעבודתי זו אעלה את הגישות השונות בין המלומדים, אצטט שופטים ואף אעלה את דעתי שלי, תוך הבאת רעיונות ודוגמאות, פרי מוחי.
תוכן עניינים
מבוא . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . עמ' 1
א. מקורה של העילה 
1 . רקע היסטורי של העילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עמ' 3
2 . ההכרה של במשפט הישראלי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עמ' 3
ב. משמעות ביטולה של העילה . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .עמ' 4
ג. שיקולי מדיניות
1 . השיקולים בעד . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עמ' 6
2 . השיקולים נגד  . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . עמ' 6
(א) קיומה של העילה כמכשיר לסחיטה . . . . .
. . . . . . . . . . . . . עמ' 6
(ב) קיומה של העילה מביאה לאפליית הגבר . . .
. . . . . . . . . . . .עמ' 7
(ג) קיומה של העילה פוגעת בחירות הנישואין . . . . . . . . . . . . . .עמ' 8
ד. המצב בשיטות משפט זרות . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עמ' 8
ה. הכלים המשפטיים להכרה בביטולה של העילה
1 . כוונת הצדדים לאי-יצירת יחסיים משפטיים .
. . . . . . . . . . . . . .עמ' 10
2 . הבטחת נישואין אינה נושא המתאים להתקשרות חוזית . . . . . . עמ' 12
3 . חוזה הנישואין כנוגד את "תקנת הציבור" . . . . . . . . . . . . . . . . .עמ' 12
4 . סיכום ביניים . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עמ' 13
ו. כלים משפטיים לשלילת טענה של הפרת חוזה
1 . כוונת הצדדים לאי-יצירת יחסיים משפטיים .
. . . . . . . . . . . . .   עמ' 14 
2 . מיהו המפר את חוזה הנישואין . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . .   עמ'
1 7
3 . הבטחת הנישואין כ"חוזה נספח" .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .   עמ' 18
ז. הסעד המשפטי . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .  עמ' 19
ח. המצוי אל מול הרצוי – התפתחות פסיקתית . . . . .
. . . . . . . . . . . . . .   עמ' 20 ט."תקנת הציבור" בהבטחת נישואין . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עמ' 21
י.  סיכום  . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .  עמ' 23