סוג היחסים ומידת הפיקוח המתקיימות בישראל בין המוסד הפוליטי ומוסד התקשורת ע"פ כספי (1995) הן בין קצוות המודל האוטוריטארי לבין המודל הליברלי בגלל מהות הצנזורה . מודל אוטוריטארי , המלך כדמות ייצוגית , והמדינה נמצאים מעל הכל , זכויות האזרח משניות בחשיבותן למול צורכי המדינה ולכן ניתן להגביל אותן . יש תהליכים של צנזורה והגבלת זרימת מידע.  מודל ליברלי, שם את היחיד בחברה כאדם רציונאלי שיודע לבחור ולקבל החלטות עבור עצמו . למדינה יש אחריות כלפי היחיד ולתקשורת יש אוטונומיה מוחלטת , כשהמטרה – לשמר את המצב של שוק דעות חופשי והציבור תפקידו ליצור צנזורה עצמאית  .
במאמרם של לימור ונוסק (2001) מציגים את ההגדרה לצנזורה כלכלית: "צנזורה היא אמצעי המופעל על- ידי השלטון, החברה, הממסד הדתי או על-ידי קבוצה חברתית מסוימת, כדי לפקח על אמצעי התקשורת ולמנוע פרסום שיש בו, בעייני האליטות השולטות, משום איום קיומי עליהן או על הערכים הנתפשים בעיניהן כחשובים" מתוך מהמאמר (כספי ,
1 995 ) כל חברה מורכבת ממוסדות שונים שיוצרים מוסד אחד ומקיימים בניהם יחסי גומלין המשקפים את האקלים התרבותי-כלכלי-פוליטי בחברה , כשהחברה כוללת בתוכה את מוסד התקשורת .  על כן , יש לבחון את התנאים הסביבתיים בהם צומחים מוסדות התקשורת ומכאן צף הדגם האוטוריטארי אשר ממעיט בזכויות האזרח , ומציג מידת פיקוח גבוהה הגישה הטכנולוגית המתפתחת ומקבלת חשיבות בשנות ה 50-60 בקנדה עם כניסתה של הטלוויזיה , מניחה את הדגש על המדיום שבבסיסה משנה את פני החברה שתפקידו מענה לצרכי החברה , ברמת המאקרו . ניתן לזהות השפעה טכנולוגיה כמובילה לשינוי חברתי (לדוגמא: "כפר גלובלי" בהביאה איתה הטלוויזיה)