תוכן העניינים:
מבוא
                                                            2
פרק 1: תופעת הסחר בנשים.
            1.1: הגדרת הסחר בנשים.
            1.2: תיאור וסקירת התופעה.
            1.3: גישות תיאורטיות לצורך בסחר בנשים.
3                                                     פרק 2: הגדרת הקורבן             2.1: מאפייני הקורבן             2.2: תהליך היווצרות הקורבן 5                                                        פרק 3: התפתחות הגישה החברתית ביחס לסחר בנשים.
           3.1: התפתחות החוק.
           3.2: התייחסות בתי המשפט לתופעה.
           3.3: מעקב אחרי פסקי דין.
7                                                            סיכום      רשימת מקורות                                                                       
1 4
1 5                                                                                                                         מבוא:
"סחר בבני אדם" משמעו גיוס, הובלה, החזקה או קבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או באמצעים אחרים של כפייה, חטיפה, רמייה, שימוש לרעה בכוח או ניצול לרעה של עמדת חולשה, קבלה או מתן תשלום או טובות הנאה כדי להשיג את הסכמת אדם לשליטה של אדם אחר לשם ניצולו. ניצול, כהגדרת מינימום, יכלול ניצול של העיסוק בזנות בידי אחרים או צורות אחרות של ניצול מיני, עבודת כפייה או מתן שירותים בכפייה, עבדות או פרקטיקות אחרות דומות לעבדות, שיעבוד או הסרת איברים (מתוך הפרוטוקול של האו"ם משנת 2000).
סחר בנשים בישראל נמצא במגמת עלייה מתמדת. ראשית התופעה בשנות התשעים של המאה העשרים. לסחר בנשים פנים רבות כשהנפוץ ביניהם הוא בתעשיית המין. לעלייה בהיצע הנשים לצורכי זנות תרמה רבות התפרקותה של ברית המועצות שיצרה משבר כלכלי, שהנשים היו הראשונות שנפגעו ממנו. מיליוני נשים ואנשים מצאו עצמם במאבק הישרדות שהביא רבים לחיפוש עבודה בחו"ל. נשים רבות מתפתות לקבלת הצעות עבודה שמתפרסמות בעיתונים. כ – 1/3 מהנשים טוענות שכלל לא ידעו שמדובר בזנות.
כמו כן קיים ביקוש גדול מן הלקוחות בישראל. הרשויות מצידן אדישות לתופעה וכך קניית המין זוכה ללגיטימציה גבוהה בחברה הישראלית. בישראל נסחרות מידי שנה כ- 1,000 עד 3,000 נשים. לרוב הן מוברחות דרך מצרים ורובן לא יודעות מה צופן להן גורלן.
התופעה קיימת מאז ומעולם, אך מה שהשתנה זו ההגדרה וההתייחסות אליה. השינוי קשור בשינוי במשמעות מושג הקורבן. בעבר קורבנות נקשרה בחולשה ונדחקה לשולי ההתייחסות החברתית. אולם בעשור האחרון, הקורבנות הפכו לגורמים מאוד משמעותיים במציאות החברתית והחברה החלה להכיר בסבלו של הקורבן ובזכויותיו. שינוי הגדרת הקורבן קשור בעליית הפמיניזם, שפעל לקידום תפיסה נרחבת של כל מה שצריך להיחשב כאלימות נגד נשים. תנועת הפמיניזם העלתה לסדר היום את נושא הקורבנות של נשים בכלל, ובעשור האחרון את נושא הסחר בנשים בפרט.
עליית הפמיניזם והעיסוק בקורבן הביא לשינוי בחקיקה בפועל לגבי זכויות הנשים וכן הכרתן כקורבנות סחר וניצול מיני ולא כעברייניות- "זונות" , "זרות" ושוהות בלתי חוקיות, המסתננות לארץ על מנת לעסוק בזנות. בשנת
2 001 פורסם דו"ח של אמנסטי אינטרנשיונל שהציב את ישראל בדרגה הראשונה והחמורה ביותר, והציג אותה כמדינה עבריינית, שאינה פועלת למיגור תופעת הסחר בנשים. בעקבות כך ובעקבות פרוטוקול האו"ם היוצא נגד הסחר בנשים העולמי, חוקק בישראל בשנת
2 000 חוק נגד הסחר בנשים. מאז שנת 2000 ועד היום נערכו מספר שינויים בחוק, השינויים יוצגו בעבודה זו. בנוסף, בעבודה זו ייסקרו יחסם של השופטים בישראל ומערכת המשפט לתופעה, גזרי דין רלוונטיים והמשמעויות הנובעות מהם.