יסודות המשפט 2

מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2007
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

שאלה 1.
א.      על מנת שבג"צ יוכל לדון בעתירה עלינו לבחון את ששת מבחני הסף שנקבעו על ידיו לקבלת עתירה המוגשת לו בעקבות חוק יישום תכנית ההתנתקות (להלן: החוק).  תנאי א': שפיטות:1) מהם העניינים השפיטים ? האם ראוי ורצוי שבית המשפט יתערב העניין. ברק חילק את השפיטה לשני סוגים (פס"ד רסלר) נורמטיבית: האם ניתן לפתור את העניין באמצעות כלים משפטיים או רק ע"י כלים חברתיים.  בחינת יעילות אמצעי הביקורת של הרשויות. הגישה המרוסנת טוענת שסביר להניח שיש יעילות בביקורת, או שבג"צ לא מספיק מומחה בעניין כדי לטפל בעתירה, אין לו כלים משפטיים לדון בעתירה לכן סביר להניח שהעתירה תדחה.  הגישה האקטיביסטית טוענת שהכול שפיט (גישתו של ברק) ולכן יש לקבל את העתירה ולדון בה.  מוסדית: האם ראוי לדון בסוגיה מחשש לפגיעה באמון הציבור, עיקרון הפרדת הרשויות ומדיניות כללית של הרשות. הגישה המרוסנת טוענת שלא מן הראוי לדון במקרים בעלי הפגיעה הנ"ל בעיקר בתחום הצבאי והפוליטי  (פרשת אשכנזי). הייתה נמנעת לדון בחוק זה עקב היותו פוליטי. הגישה האקטיביסטית בדעה שכל סוגיה לראויה לבוא לפני בג"צ פרט למקרים חריגים למשל עת מלחמה (פס"ד ולנר). כאן הייתה מתקבלת הדעה שיש לדון ולבדוק עתירה זו.  2) עילות הביקורת השיפוטית: הגישה המרוסנת סבורה שיש לדון בעילות פורמליות וכלליות בלבד – כלומר החלטות לא טובות של רשות לעומתה הגישה האקטיביסטית בדעה שצריך לדון בנוסף גם בעילות מהותיות, כלומר נבחן גם את המידתיות והסבירות של אותה החלטה. 3) קביעת מתחם הסבירות: הגישה המרוסנת בעלת מתחם סבירות רחב כלומר להחלטת הרשות חופש פעולה רחב יחסית בגדר מתחם הסבירות נקטת בעמדה סלחנית. הגישה האקטיביסטית דוגלת במתחם סבירות צר ובכך לתת לרשות חופש פעולה ומתחם סבירות קטן. 4) הסעד: תוצאה. הגישה המרוסנת תהיה נטייה לתת צווים הצהרתיים בלבד ללא קביעה מעשית. הגישה האקטיביסטית תהיה נטייה לתת צווים אופרטיביים ובתוך כך ביטול החלטת הרשות. כאשר ביטול ההחלטה יכול להיעשות בשתי צורות: מוחלטת- החלטה או חוק  בטל מעיקרו כאילו מעולם לא חוקק או בוצע. יחסית- ביטול סעיפים מסוימים בחוק או בהחלטה , נקבע לפי מהות, אי חוקיות העניין. העתירה של משפ' –
ללא מקורות