בעבודה זו נתבקשתי לדון בשינוי עמדות של ארבעה מנהיגים, ראשית אציג את אופן השינוי בעמדות ולאחר מכן אמשיך בדיון באשר לנסיבות אשר הביאות לשינוי, כמו כן גם למסקנות והתוצאות של השינוי אשר התרחשו בעקבותיו.
המנהגים אותם בחרתי להציג הם : אריאל שרון, מנחם בגין, מועמר קדאפי ויובל שטייניץ.
אריאל שרון- תכנית ההתנתקות אריאל (אריק) שרון נולד בשנת 1928, הוא כיהן כראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל. בהסתכלות על דרכו הפוליטית ניכר כי אריאל שרון היה בעל אידיאולוגיה ימנית ושלמותה של ארץ ישראל,אריאל שרון היה ממייסדי מפלגת הליכוד אשר חרתה על דגל את  חזון "ארץ ישראל השלמה". לאורך הקריירה הפוליטית שלו, בלט אריאל שרון בגישתו המיליטנטית למלחמה בטרור ובתמיכה וקידום של ההתנחלויות, אידיאולוגיה זו ניכרת בדברים שנאמרו לראש הממשלה דאז, מנחם בגין "אני עמדתי לצדך בשנתיים האחרונות, אבל לא עוד בנושא הזה של ההתנחלויות! זהו כבר נושא לאומי! וכאן לא אוותר בשום פנים ואופן!".
 זאת ועוד, אריאל שרון אף ניסה לקדם את ההתיישבות ביהודה שומרון ועזה. לאור הנאמר לעיל, ניכר כי ליזום צעד כמו נסיגה חד צדדית ופינוי התנחלויות היה צעד שנחשב כאנטי – תזה לאידיאולוגיה הרווחת שלו, תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת ומנוגדת להצהרותיו של אריאל שרון בטרם היבחרו לראשות הממשלה. את השינוי המהותי ניתן לראות בציטוט : "אי אפשר לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית וגם לשלוט בכל חלקי ארץ ישראל…
ובציטוט נוסף : "אני אומר זאת כאן כדי להדגיש את עוצמת הכאב שאני חש בעומק לבי, בהכרה שעלינו לעשות ויתורים בהשכנת השלום בינינו לבין שכנינו הפלשתינאים. זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל אינה התעלמות מזכותו של עם אחר. הפלשתינאים לעולם יהיו שכנינו. אנו מכבדים אותם ואין לנו שאיפה לשלוט עליהם.
גם הם זכאים לחירות לקיום ריבוני ולמדינה משלהם…"  מפנה קיצוני זה בעמדותיו של שרון גרם ללא –