סמינריון זה עוסק בהתפתחות החקיקתית של עבירת האינוס. בסמינריון זה אנסה להתחקות אחר הגלגולים והשינויים הרבים אותם "עברה" העבירה ואף החברה. דומה כי עם השנים נוכל להבחין אט אט בנאורות ובשינוי ההלך המחשבתי, אותו עוברת החברה, השופטים והמחוקקים, הן בארץ והן בעולם כולו.
מעניין לראות כיצד נתפסה העבירה בימי המאה ה- 18 וה- 19 , כאשר בזמנים אלה התיחסו לכך כאל פגיעה "ברכוש"- האישה הייתה רכושו של בעלה או של אביה, ואונס האישה סימל "ירידת ערך הרכוש". באותם שנים העונש בגין אונס היה עונש מוות , ועל כן המחוקקים באותם שנים מצאו לנכון להעמיד מכשולים דיוניים וראייתיים רבים בפני האישה המתלוננת, הושמו מחסומים בפני  נשים נשואות וזונות כך שלעולם לא יכלו להצליח בתלונתן בגין מעשה האונס. נראה כי היה מאוד לא קל, עד כדי בלתי אפשרי להוכיח את העבירה באותה תקופה. עבירת האינוס הישראלית, ככל העבירות בשנים הראשונות של קום המדינה, נשאבה מן המנדט הבריטי, והעבירה נחשבה כ"עבירה נגד המוסר". גם במדינת ישראל עד שנת
1 980, בעל אשר בעל את אשתו בכוח וכנגד רצונה לא הורשע באונס. רק לאחר תיקון מס'
1 4, עליו עוד ידובר בהמשך, הוסר המחסום בפני אישה נשואה. עוד נראה במהלך הסמינריון כיצד השופטים במדינת ישראל "משילים את קליפתם", משתחררים מן הסטיגמות ומקלים על קורבן האונס, המתלוננת. עד לתחילת שנות ה- 90, נראה כי כמעט כל המערכות במדינה (משטרה, פרקליטות ושופטים), עשו כל שביכולתם על מנת להקשות ולהערים מכשולים, על המתלוננת באונס, מתוך מחשבה שקל מאוד להאשים אדם באונס, אך קשה מאוד להוכיח את חפותו. על כן, נראה כיצד השופטים והסנגורים מתייחסים לאותו קורבן, "צולבים" אותה על דוכן העדים כאילו היא עצמה עמדה על דוכן הנאשמים, כיצד נהגו לפרוש לעיני כל את עברה המיני, "מתירנותה", חוסר ניתוק קשר עם הנאשם, אי בריחה ממנו, או אי התנגדותה הפיזית עד כדי התשת כוחותיה.
כל אלה עמדו לנגד עיניהם הבוחנות של השופטים, אשר לא פעם הפנו אצבע מאשימה כלפי אותה מתלוננת במקום אותו חשוד במעשה.  נראה כי המערכת השיפוטית והמחוקקים "היו זקוקים" לפרשה מזעזעת כמו פרשת "שומרת", אשר תשים להם מראה לנגד עיניהם ותגרום להם לפקוח עיניהם, ולראות כיצד ילדה בת 14.5 אשר עברה אונס קבוצתי מתמשך, בצורה קשה לאין שיעור, והשופט המחוזי מצא לנכון לזכות את אותה חבורה של פושעים רק בשל "מתירנותה המינית", אי בריחתה ואי ניתוק הקשר, מאותם נערים נלוזים שהעבירוה את אותן זוועות. מאותו מקרה, הן החברה, הן המערכת המשפטית והמחוקק, מתקדמים הלאה לעידן חדש בו לא המתלוננת עומדת תחת זכוכית המגדלת, כי אם הנאשם- כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת.  בסמינריון זה נראה כיצד הסייגים והמגבלות הראייתיות והדיוניות מושארות מאחור ומפנות מקום לחקיקה נאורה ומקלה עם המתלוננת. נוכל לראות איזה סעיפים ופרוצדרות הושארו מאחור או תוקנו עם השנים, ונבחן מקרוב את יחס המערכת כלפי המתלוננות.
נבדוק מה היו אותם גורמים שהביאו לשינויים הרבים לאותה עבירה, שנראה כי מימדי התופעה רק הולכים וגדלים עם השנים.  נראה כיצד שדולות הנשים והפמיניסטיות נלחמו למען תיקון החוקים, וכיצד המאבק התקשורתי תורם להגברת המודעות וכך גם לריבוי התלונות, ואי חשש מהגשתן.
לא נשכח לבסוף לערוך "ביקור קצר" במדינות המשפט המקובל ולראות מה קורה בביתם הם, כיצד באותן ארצות מתמודדים עם העבירה, והאם גם אצלם העבירה מוגדרת כ"עבירת מין" ? נרמוז כי ישנן מדינות אשר מצאו לנכון לשים דגש רב יותר על מרכיב האלימות שבעבירה. נראה איזו מן המדינות מקילה יותר עם המתלוננת ומי עם הנאשם, לאיזו מדינה אנו יותר דומים, או  שונים, וכדומה.
כל זאת ועוד, בהמשך סמינריון זה.