מבוא
פנסיה, אותה סוג של גמלה המשולמת בצורת אנונה אשר מטרתה להבטיח לאדם העובד (ולשאיריו) המשך זרם הכנסות ולאפשר לו להזדקן בכבוד בעת פרישתו לגמלאות, לא הייתה נחלת כלל העובדים השכירים בישראל.  עד ה-1.1.2008 היו בישראל כמיליון אזרחים עובדים משוללי זכויות פנסיוניות וזאת משום שהפרשה לפנסיה לא הייתה בגדר חובה במדינת ישראל, ובאופן טבעי מעסיקים לא נהגו לשלם לעובדיהם בעבור חיסכון לפנסיה. מהלך חדש שיזם משרד האוצר בחודש יולי 2007
קבע כי תיהפך ההפרשה לפנסיה – ההפרשה של העובד אך בעיקר זו של המעביד – לחובה. גם עובדים זמניים ובעיקר עובדים ברמות השכר הנמוכות שהמעסיקים שלהם היו חוסכים לעצמם את עלות הפנסיה שלהם – יהיו זכאים לפנסיה.
כמו כן, ביחד עם החובה לשלם פנסיה לכולם, דאג האוצר לשנות גם את הכללים של אלו שיש להם כבר חיסכון פנסיוני. שורה ארוכה של שינויים שיצאו מאגף הפיקוח על הביטוח והפנסיה במשרד האוצר שינו בצורה דרמטית את פני החיסכון הפנסיוני של כולנו.
בחירת קרן פנסיה או כל מכשיר חסכון ארוך טווח היא מן הבחירות החשובות ביותר שעושה אדם בחייו ויש לה השפעה הן בתקופת העבודה, בה חסכון בקרן פנסיה או בביטוח חיים יכול להעניק לחוסך כיסוי ביטוחי מפני מוות או אובדן כושר עבודה, והן בתקופת הפרישה, בה חיסכון בקופת גמל, בקרן פנסיה או בביטוח חיים יכולים להעניק לחוסך את האפשרות לחיות בכבוד ואף לשמר את רמת חייו בתקופת העבודה. בעולם בו תוחלת החיים עולה בהדרגה מקבל החיסכון לגיל פרישה משנה חשיבות בפתרונות שזה מעניק לפורשים.