תפישתו האמנותית והתפתחות שפתו הפלסטית של יוסף זריצקי
מקצוע | אמנות ומוסיקה |
מילות מפתח | אמנות ישראלית, יוסף זריצקי, ציור |
שנת הגשה | 2008 |
מספר מקורות | 5 |
תקציר העבודה
בצבעי המים המוקדמים של זריצקי קיימת תשתית מבנית ברישום עיפרון, המותיר לעתים עקבות של צורות ערבסקיות ובעיקר בטכניקת המכחול, הבונה אזורי צבע במדגמים דמויי מוזאיקה. זריצקי מאמין באוניברסאליות של האמנות כמו גם באמונתו ליברלית ולכן מתנגד נחרצות לניצול הרגשות הלאומיים הציונים בשדה האומנות. לפי דעתי עיקרון זה הוא אחד מאבני היסוד של השקפתו ופעלו של הצייר. זריצקי סולד מן הדוגמתיות שיוצר הרגש הלאומי באותם שנים ולא פחות ממנה – מן האקזוטיקה של "האוריינטליסטים". מתחושות אלו, לפי דעתי, צומחת השפה והתחביר הציורי האוונגרדי.
ניתן לומר כי זריצקי הוא אמן חושי, אינטואיטיבי ואקספרסיבי. כבר בהלם הראשון שמכים בו מראות ירושלים וצפת, משתחררים החוש והאינסטינקט. שאיפתו של זריצקי להגיב על המראה שנגלה לעיניו ולמצוא לו ביטוי אישי מתגבשת במהרה לעקרון חשוב, שחותמו טבוע על כלל יצירתו לגלגוליה השונים. עקרון זה הוא עקרון ה"טרנספוזיציה". חושיו של זריצקי מעוגנים במציאות. אולם המציאות נותרת כנקודת מוצא. פענוח המרכיבים הויזואליים העיקריים – צורות, צבעים, אור המהווה הד תחושתי לטבע ולא בבואתו החזותית. כך נפער הפער בין מראה העין לבין התגלמותו כדימוי בעיני האומן. תוכן עניינים
תפיסתו האמנותית והתפתחות שפתו הפלסטית של יוסף זריצקי 4-5 נופים מוקדמים בארץ ישראל 1923- 1932 6-8
ירושלים, שער החבשים 1923, עיפרון וצבע מים על נייר, 33.5×31.5 צפת, 1924, עיפרון וצבע מים על נייר, 61×63.5
דיוקנאות מוקדמים, 1924-1930 8-9
דיוקן אשת האמן, 1929, שמן על בד, 89×116
פנים וטבע דומם, 1930-1944 9-10 פנים וכיסא, 1940, צבע מים על נייר, 63×48
מראות תל אביב מעל הגג 1935- 1945 10-12
תל אביב , מראה מהגג, 1938, צבע מים על נייר, 72.5×52.5
התבנית והנוף: בין דגניה וכנרת. 1950- 1952 12-13
טבריה, 1948, עיפרון וצבע מים על נייר, 48.5×35.5
סידרת "יחיעם" 1949- 1954 13-14
יחיעם, 1952, שמן על בד שק, 227x 280 ביבליוגרפיה 15
נספחים 15