מרכז פרס לשלום/ מאסימיליאנו פוקסס קורס:אדריכלות ארץ-ישראל, מ-1850 ועד ימינו תאריך: 1.3.09
תוכן עניינים
שנת בניה מיקום המבנה והקשרו האורבאני האדריכל והיזם תאור המבנה לפי חזיתות וחומרי בניה תפקודי המבנה לפי התוכנית עיצוב פנים מקורות ההשראה של הבניין מקומו של הבניין באדריכלות הכללית של תקופתו מבחינה סגנונית ותפקודית הביניין הוקם בין השנים 2005 ל-2009, אך את הסקיצה הקונספטואלית הראשונה רשם האדריכל האיטלקי מאסימיליאנו פוקסס בשנת 2000 על גבי מפת שולחן במסעדה בת"א הנמסרה למר שמעון פרס בתום הארוחה. הזמן הרב שלקח לבנות את הפרויקט היה תחילה כתוצאה מחוסר מציאה של מקום פיזי הולם לביניין ובהמשך כתוצה מתהליך ארוך וקשה של תיכנון ההבטים ההנדסיים הקשורים לבניתו. חשוב להדגיש כי 'בית פרס לשלום' נועד לשמש אכסניה ליישום חזונו של מר שמעון פרס.
המבנה מהווה מוקד לפעילויות ויוזמות יהודיות-ערביות וישראליות-פלסטיניות, לקידום השלום, שיתוף הפעולה והדיאלוג במזרח התיכון…… מיקום הפרויקט הוא בדרום יפו קרוב לגבול המוניוציפאלי של בת ים, למרגלות שפת הים התיכון. מרכז פרס לשלום נבנה ביפו על מגרש של 4.7
דונמים הצופה אל הים. יחס המבנה לסביבתו הקרובה הוא מאוד בעייתי. המבנה הוא אטום לסביבתו ברמת הרחוב. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאין בו כל פתח הפונה אל הרחוב היפואי, וההתעלמות היא מופגנת ומקרינה ריחוק. האמת היא שמרביתה של הבנייה החדשה בעג'מי היא כזו – ארמונות של כל מיני נובורישים שמדירים את רגליהם של התושבים המקומיים והוותיקים מהמקום ומפנים את גבם לסביבה ובכך למעשה יוצרים ניתוק בין המבנים לרחוב. המבנה שואף ליצור בנוף האורבני סוג של נקודת ציון אדריכלית-תרבותית-חברתית-עירונית, אך לא מתיחס למציאות הקיימת בשטח. בשנים האחרונות נהנתה שכונת עג'מי – או סבלה, תלוי מאיזה צד בוחנים את זה – מעלייה תלולה במחירי הנדל"ן ומג'נטריפיקציה יהודית.