מבוא.
קוביזם (Cubism) הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הסגנון קיבל את שמו בעקבות ציורו של בראק (braque): "בתים בלה-סטאק". על הציור הזה אמר מבקר האמנות הידוע Louis Vauxcelles :
"בראק מצמצם הכול … לקוביות". הסגנון הקוביסטי התפתח בשלבים בשנים
1 907-1914 בידי פאבלו פיקאסו וז'ורז' בראק, שניהם בעקבות סזאן, דגלו בתפיסה שנשענה על המציאות הנראית לעין, אך היא העניקה לה טיפול שייצג את התפיסה המיוחדת של האובייקט המתואר, ולא את המראה האמיתי שלו.  נקודת המפנה בפיתוחו של סגנון הקוביזם, נחשבת ביצירתו של פיקאסו – "העלמות מאביניון" (1907).
יצירה זו של פיקאסו נחשבה למהפכנית מפני ששברה שניים מהמאפיינים המרכזיים של הציור האירופי למן הרנסנס:
הנורמה התיאורית הקלאסית של דמות האדם.     הפרספקטיבה המסורתית, המבוססת במיור על אשליי חלל שנצפה מנקודת מבט אחת.
החיפוש אחר נורמה חדשה לציור דמות האדם התמקד באמנויות הפרימיטיביות, ובניית החלל הציורי התבססה על מה שהבין פיקאסו מיצירותיו המאוחרות של סזאן. צירוף ההשפעות של שני גורמים אלו בקומפוזיציה אחת אפשר את פיתוחו של הסגנון הקוביסטי. הקוביזם התפתח במספר תקופות: הקוביזם הפיסולי- האפריקאי (1907-1908), לאחר מכן הקוביזם האנליטי (1909-1910), אחר כך הקוביזם הסימולטאני (1911-1912) ואחרון הוא הקוביזם הסינטטי (1912-1914).
בעבודה זו אתמקד ביצירה  "העלמות מאביניון", (1907) הנחשב לציור הקוביסטי הראשון, חידושיה ותרומותיה לאמנות המודרנית וכמו כן את השפעתה על הקוביזם בכלל, כמו גם ביצירות נוספות של פיקאסו השייכות לזרם הקוביסטי.