עבודה זו תעסוק בבחינת הסיבות לכך שבני-נוער מרבים להשתמש בסמים ואת הסיבות לכך שהסמים הפכו לכה נפוצים בקרב בני הנוער דווקא בגילאי
1 2-18. משתתפי המחקר היו 6 בני נוער: 3 נערים ו-3
נערות בגיל ההתבגרות, הגיל הממוצע של המדגם היה 16.5. המשתתפים רואיינו בראיונות עומק חצי מובנים ושיטת הניתוח התבצעה על ידי השוואה בין הראיונות. הניתוח של הראיונות העלה מספר נושאים משותפים, למשל: שלילת תכונות שליליות בשימוש בסמים וייחוס השימוש בסמים ללחץ חברתי והשפעת הסביבה עליהם.
            חומרים פסיכו אקטיביים היו קיימים בעולם מאז ומתמיד וצריכתם היא תופעה אוניברסאלית וכלל אנושית הבאה לענות על צרכים רפואיים, חברתיים או נפשיים של הפרט. החיים המודרניים בעולמנו הופכים להיות דחוסים יותר, תובעניים יותר, כאשר הנוער בעידן זה נחשף לגירויים, אפשרויות, אתגרים, אופנות התנהגות, מרדנות ותחושה עצמית של עוצמה, שלא היו מקובלים בדורות הקודמים. בתקופות כאלה יש צורך לבחון את הסיבות לכך שבני-נוער מייחסים לסם משמעות גדולה כך כל, ולנסות להבין מדוע דווקא הסם מהווה את המפלט מהחיים וליצירת מעגלים חברתיים חדשים. מקור הכינוי "סם" הוא המילה היוונית Pharmakon, שמשמעותה הייתה תרופה מצד אחד, ורעל מצד שני. יחס דו משמעי זה מייצג את הלבטים, וחוסר הבהירות ביחס להשפעת חומרים שונים על האדם, על גופו, על התנהגותו ועל נפשו.
גם בעברית, שימש המושג סם במשמעות כפולה -תרופה ורעל. הסמים הוגדרו כחומרים כימיים המשפיעים על הגוף והנפש. חומרים המשפיעים על תפקוד מערכת העצבים המרכזית, המשנים את מצב התודעה ומשפיעים על התחושה והתפיסה, על מצבי הרוח, על התפקוד האינטלקטואלי-החשיבתי ועל ההתנהגות (טייכמן, 1989).
החומרים הפסיכו אקטיביים נחלקים לארבע קבוצות: הקבוצה הראשונה הם סמים המדכאים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית, הכוללים בין היתר תרופות שינה, תרופות מרגיעות ואלכוהול. האלכוהול הוא סם מרגיע שמשחרר עכבות. יש המגיבים בשמחה ועליצות, ויש המגיבים בדכדוך, כעס ועוינות.
הקבוצה השנייה הם סמים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים, הכוללים קוקאין, קפאין, ניקוטין וגלולות מרץ. סמים אלה גורמים לעוררות יתר, חוסר שקט, חוסר התמצאות, מבוכה רגשית ובלבול קוגנטיבי המתבטא בעיוותים בתפיסה, ליקויים בשיפוט ולהתנהגות אלימה. הקבוצה השלישית הם חומרים המשככים כאבים, הכוללים את האופיום וחומרים נרקוטיים סינתטיים. החדרת הסם לגוף מלווה בתחושות התעלות והתרגשות, רגיעה, הרפיה ואופוריה. הקבוצה הרביעית הם סמים הלוזיוניים, הגורמים להזיות וכוללים את החשיש, המריחואנה ודומיהם. סמים אלו גורמים לעיוותים בתחושה ובסילופים בתפיסה ואף בחילוף חושים-שומעים צבעים ורואים קולות או ריחות. מתחוללים שינויים בתהליכים הקוגניטיביים-אינטלקטואליים, הפרעה בתפקודים המוטוריים וההתנהגותיים (ברנע וטייכמן, 1991).