התקופה המודרנית מכונה גם "עידן הפנאי", וחשיבותו הולכת וגוברת בשנים האחרונות, במיוחד לנוכח תמורות חברתיות בסביבתם של ילדים ובני נוער ולאור שינויים שאירעו במוסד המשפחה, בבית הספר ובקהילה. כך גם, מקובל לחשוב שפעילות אנשים בשעות הפנאי קובעת את אופי החברה ואת איכות חיי הפרטים בה (נאסר-אבו אלהיג'א והיוש, 2018). הפנאי הינו תלוי תרבות, והיא הקובעת את השיפוט הערכי שלנו לגבי הפנאי. הערכים והנורמות התרבותיות הם המכתיבים עד כמה פעילות מסוימת היא לגיטימית, טובה או רעה, מקובלת או בלתי מקובלת על החברה (Davidovitch & Soen, 2016).
יש ששעות הפנאי נחשבות לברכה, ועדות לכך ניתן לראות בפריחה חסרת תקדים של יזמוּת ויצירה, בתחומי הטכנולוגיה, הספרות, הקולנוע, הזמר, המשחק, המחול, הציור, הפיסול ועוד. אך יחד עם זאת, עבור מתבגרים רבים מזמנות שעות הפנאי אתגרים, קשיים והתמודדויות והיא מהווה קרקע פורייה לשעמום, בטלה, עיסוק בחומרים מסוכנים, התמכרויות, פשע והתנהגויות מסוכנות אחרות (כהן, 2008).
בישראל היו 746 אלפי תלמידי חינוך על יסודי בשנת הלימודים תש"ף (משרד החינוך, 2019). מספר זה מייצג בני נוער רבים המתמודדים עם אתגרי גיל ההתבגרות. על אתגרים אלה הוסיפה מגפת הקורונה איום בריאותי; התמודדות כלכלית של המשפחה; סגר ובידוד ולמידה מרחוק (נאור ודניאל, 2020). עקרון הריחוק החברתי וסגירת מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית הביאו להשפעה נרחבת על החיים של בני הנוער בישראל. בהעדר האפשרות לקיים מפגשים במסגרת החינוכית ובמסגרות בלתי פורמליות שונות כגון: תנועות נוער, חוגי העשרה, משחק בחוץ ופעילויות ספורטיביות, החיים החברתיים הותקו לבתים ולמרחב הווירטואלי (בן-אריה ברוק ופרקש, 2020). מציאות זו דורשת התייחסות מיוחדת ובחינת הרווחה הנפשית של בני נוער, אשר תרבות הפנאי הנה מרחב עיקרי לטיפוחה ושמירתה. עבודת מחקר זו מתמקדת בסוגיה זו מנקודת מבטם של אנשי חינוך ושואלת אודות תפיסות של אנשי חינוך את הגדרות הפנאי של בני נוער, תמורותיו, תפקידם כאנשי חינוך בתיווכו ויכולת ההשפעה שלהם ככאלו ועמדותיהם ביחס לשינויים בתרבות הפנאי בתקופת הקורונה.
ממצאי המחקר העיקריים מדגימים חשיבות רבה לתרבות הפנאי של בני נוער בעיני אנשי חינוך, עד לכדי גישה הגורסת כי בהיעדר מסגרת לימודים חדשנית ומותאמת למציאות פוסט מודרנית, הלימודים הם מרחב המפריע לפנאי, שהנו מרכזי עבור התפתחות תקינה של בני נוער. בהתאמה, אנשי החינוך תופסים את תקופת הקורונה כהרסנית לתרבות הפנאי החיובי של בני נוער, עד לרמה המקשה על שיקומה כיום. אנשי חינוך תופסים את תפקידם כסוכני חברות המכוונים בני נוער, ובפני נוער בסיכון בפרט, לצריכת פנאי חיובי לשם השגת תגמולים גבוהים. ככל שהם מצליחים לכונן מערכות יחסים מבוססות אמון ופתיחות עם בני נוער, הם מאמינים כי השפעתם כסוכני חברות גדולה. ככאלו, הם משתמשים באסטרטגיות של שיח ומודל חיקוי חיובי.
חשיבות המחקר גבוהה בשל היותו מחקר ב"זמן אמת", תוך התייחסות לתפיסות עכשוויות של אנשי חינוך ביחס לאירוע שעדיין מתרחש בימים אלו. שנית, המחקר מרחיב את גוף הידע על תפיסות אנשי חינוך אודות חשיבות של פנאי חיובי בתקופות משבר. ולבסוף, הוא מאפשר מתן קול לנקודת מבטם של אנשי חינוך בתקופה בה הם נדרשו להתמודד עם אתגרים חינוכיים רבים. ככזה, הוא משמש עדות לתפיסותיהם ונותן להם במה בשיח הציבורי.