מבוא
מיכל סנונית בספרה "בוא וחבק אותי" (1997) כותבת כך:
"ברגע שאנחנו נולדים לוקחת אותנו אמא בידיה בזהירות שלא ניבהל ומחבקת אותנו.
מתוך החיבוק מתחיל החלב לזרום מהגוף של אמא אלינו.
האוכל הראשון שלנו מתחיל מהחיבוק, שהוא חם ונעים".
כל זה נכון – במקרה של לידה רגילה, אך מה קורה לתינוקות פגים, הנולדים טרם זמנם?
תינוקות פגים מוצאים את עצמם, מיד עם לידתם, ביחידה לטיפול נמרץ, בתוך אינקובטור המאופיין באורות וצלילים חזקים וצורמניים של מכשורי הניטור, דקירות לצורך הזנה באינפוזיה או לצורך בדיקת דם – לכך הם זקוקים להישרדותם הפיזיולוגית (גולדשטיין-פרבר, 1998, עמ' 1),  אך נמנע מהם המגע והקשר האנושי – להם הם זקוקים לא פחות.  לחסך במגע יש השפעות רבות ושונות, קצרות וארוכות טווח, על התפתחות הפג. בשל כך נעשו מחקרים רבים ופותחו התערבויות וטיפולי מגע שונים אשר מטרתם לקדם ולסייע בהתפתחות זו.
על כך ועל ההשפעות של טיפולי מגע אלו בתרבויות המערביות והלא-מערביות אדון בפרקים ג' ו-ד'. כמו כן, לקשר שבין מגע להתפתחות הפג ישנם גם הסברים הורמונליים ופסיכולוגיים, על כך אדון בפרקים ה' ו-ו'.
כיצד, אם כך, ישפיע המגע על התפתחות הפג?